"לרב שמעון שלום רב,
מסופקת אם אתה זוכר אותנו, אך לפני למעלה מעשור בעלי ואני הרבינו לפנות אליך בשאלות בראשית חיינו הזוגיים. מאז חלף הרבה לטוב ולמוטב, בעלי עושה חייל במלאכתו במוסד חינוכי של בנות, ואני בשלי, ילדינו גדלים בטוב, וברוך השם הכל כשורה. כך סיפרתי לעצמי, או בחרתי לחשוב כך עד לפני זמן לא רב. בעקבות סדנה בה נטלתי חלק, פגשתי גוש של כאב גדול ממדים שבכשרון רב הדחקתי, כי פחדתי להכיר בקיומו. על פניו חשבתי כי הקשר עם בעלי הוא טוב, יציב ונורמלי, עם 'קשיים רגילים', עד שפגשתי את החרדה שניהלה את חיי – עבודתו של בעלי והשפעותיה עלינו.
סיפרתי לעצמי שהשחיקה הזוגית טבעית, וצריך לעשות משהו ולהתרענן, חופשה ארוכה וכדו', נמצא זמן לזה והכל יסתדר. אך הסיפור הרבה יותר עמוק וכואב.
מבטו האוהב של בעלי וחיזורו העדין, שהיה העוגן בשנים הראשונות שלנו, נעלם. ולקח לי זמן להבין לטובת מי. בעלי מוקף מבוקר ועד ערב בבנות צעירות ויפות שחלקן מעריצות אותו. נשים חגות סביבו מראשית יומן, כשהאיפור עדיין מוקפד על פניהן עם מיטב מחלצותיהן. זוהי הסביבה הטבעית שלו מידי יום, וכשאנו נפגשים לפנות ערב אני במצב כמעט מרוט.
לא, אין לי חשש שקורה משהו מעבר חלילה (לפחות רוצה לקוות..), בעלי מספיק יציב והוא לא מאלה שיהרסו את חייהם בשביל אשליה רגעית, אך ביחס אליי נראה כאילו משהו מת מזמן, ומבטו אליי עייף וחלול. אפשר לחוש את הפער בשיחה בינינו, כשאני חשה כמשעממת אותו, איך קולו נעשה חיוני וצלול כשעל הקו אחת מנשות הצוות שלו. שלא תבין לא נכון, בעלי אדם רציני מאוד, מקפיד על לימוד תורה וכו'.. אך ביחס אליי אני חשה שקופה. זה לא משהו שמדובר, אך בחלט נחווה בכל נימי נפשי. מניחה שתציע לי לשוחח איתו על מנת לפנות לקבלת עזרה מקצועית וכו' ובאמת ברור לי שאין מוצא מזה.
אך עצם המחשבה לומר לבעלי, שאני חשה נבגדת לטובת עבודתו כאשר אין משהו ממשי, גורמת לי השפלה עד שבא לי למות מבושה. איך הגענו למצב בו אני מרגישה מיותרת ובתחרות סמויה עם עוד עשרות נשים אחרות? מרגיש נורא!!
ניסיתי זמן רב להגדיר את מה שקורה בנינו ולא הצלחתי, ואולי חששתי.. אך היום ברור לי, נוצרה באופן לא מכוון, ואולי אף לא מודע, מעין בגידה נפשית (גם עכשיו לא מצליחה לכתוב בפשטות בגידה נפשית, חייבת להקטין ולציין 'מעין'..) איני מרכז חייו ומחשבותיו של בעלי, אני אמנם פונקציה חשובה מאוד, אך עדיין רק פונקציה ולא מעבר. כואב. אני חשה צורך לצעוק לכל מי שבעלה מתכוון לעבוד עם נשים, גם אם מדובר בצדיק עליון, שידעו לקראת מה הם הולכים, כל מעמד וכסף ויוקרה חינוכית לא שווה את המחיר הזוגי. שייקחו בחשבון שהם מסתכנים במשבר זוגי סמוי, לא מוגדר, שצורב את נימי הנפש, ועשוי לגרום להרס האינטימיות הזוגית בניהם, זה כמו חרדה קשה שמטלטלת אותך ואת לא מסוגלת להסביר מה באמת עובר עלייך. אני פונה אליך כרב ואיש טיפול, האמנם אפשרי במסגרות החיים המורכבות שלנו לשמר על נורמליות זוגית נקייה ובריאה ושמחה בעיקר?! או שמא קריירה ועשייה באשר היא כרוכה במחיר זוגי!?"
…
עד כאן לשון השאלה, ולהלן מספר שורות ממענה ארוך יותר שהשבתי:
"אין ספק כי שאלותייך קשות וכואבות בהיבט האישי והזוגי שלכם. ניתן להיחפז ולתת מענה נקודתי לקושי, אך להבנתי הדברים נעוצים בהבנה רחבה יותר של מהי זוגיות שלמה ומהי עשייה חינוכית אמיתית. היעד המרכזי שלנו בחיים נגזר מהציר המהותי שילווה את תפילות הימים הבאות עלינו לטובה, 'לתקן עולם במלכות שדי' בשל ייעוד זה אדם נושא אישה ואישה נשאת לאיש ובשל ייעוד זה האדם גם בוחר עיסוק ומעצב את חייו בהתאם לכוחות החיים המיוחדים שלו כדי שיאפשרו לו למלא את אותו הייעוד, למלא את הפונקציות החסרות בעולם שרק הוא יכול ואף נתבע להשלימן.
התשתית לכל עשייה בעולמינו היא הנוכחות האלוקית כמרכז חיינו, השכינה חלה רק בזוגיות בריאה ושמחה המהווה את מרכז השיגור לכל חלומותינו ועשייתנו בחיים.
ממילא נשכיל להבין כי רק כאשר האדם יוצא לעמל יומו מתוך זוגיות בריאה, תומכת ואוהבת הוא בכיוון הנכון, זאת הערובה והאינדיקציה שעסוק הוא בתיקון עולם. הקשר הזוגי הוא זה שמחיה אותו ונותנת עז, חוסן ורוח טהרה לעשייתו, ומקציר עמלו בחוץ הרי הוא אף מרומם את ביתו הפרטי.
וזה לכם האות כי תיקון החברה והעולם יכול לחול רק אחרי ועל גבי תיקון הבית הפרטי שלנו. כאשר פוסחים על הממד הראשוני או מתבלבלים בדרך הרי שכל הבניין עלול להיות נתון בסכנת התמוטטות.
להבנתי, מצבכם זוקק בירור מהותי לצורך חידוד היעדים אליהם אתם מכוונים את חייכם, ויחד עם זאת לבחון, האם התשתית למשימותיכם מבטאת קשר של יחד זוגי, יציב, אוהב ופשוט".
חשבון נפש כבר אמרנו? אולי גם בתחום הזה.
