לאה התבוננה במראה. הדמות העייפה שהשתקפה ביטאה את תחושת העומס המציפה אותה. להיכן נעלם משב הרוח המרענן שליווה אותה כשחזרה בתשובה? תחושת ההתחדשות שכה התחברה אלי'ה? הדריכות וההרפקנות שליוו אותה במסעה הרוחני, כמו גם בטיול בהודו שקדם לו?

מאחור תלוי'ה תמונת הנישואין. עברו רק 6 שנים, אבל איכשהו.. בתמונה היא נראית הרבה יותר צעירה מבעלה..

יש בורא לעולם

יהודים רבים מכירים את התחושה הזאת. אחרי שנים בהם חיית עפ"י נורמות שאליהם הורגלת, וזה לא משנה אם היית דתי או חילוני, מתחילים לעבור תהליך של התעוררות. לאט לאט, ולפעמים מהר ובבת אחת- מתפזר הערפל ורואים: יש בורא לעולם, והבורא משגיח על כל דבר ומכוון אותו. אנו לא לבד בעולם- יש אבא.

השלב הבא הוא ניסיון שלנו לתקשר עם הבורא. אנו מגלים שהוא כל הזמן שולח לנו מסרים, רק שהאנטנות שלנו לא היו מכוילות על התדר הנכון. מסך עבה של האישיות שלנו, של הקודים שאליהם הורגלנו, מנע מאיתנו לראות ולשמוע. אנו לפתע מבינים שעד כה היינו כמו חרשים וכמו עוורים, ושהשם הי'ה כאן כל הזמן- אלא שאנחנו חלמנו….

אז אנו מנסים לחדד ולזכך את האנטנה, ובעצם את כל האישיות. ללמוד תורה ולקיים מצוות. עוד ועוד עבודה על האישיות. להימנע מנטיי'ה ללכת אחרי התאוות. לחשוב יותר על הזולת ופחות על עצמנו. והתחושה היא חזקה ביותר- אנו מתעוררים למציאות חדשה, בה האינסוף שולט, וכל השאר- מוגבל ביותר..

כשאנו מתעוררים בתשובה לעבודת הבורא, פרץ של אנרגי'ה רבת עוצמה בוקעת מתוכינו, ומכונה "ריבוי אורות". האורות האלו חיוניים להמשך התשובה. היכולת לבחור בדרך חדשה, "מופרעת" כל כך, כנגד כל מה שהורגלנו וגדלנו עליו עד היום, תלויי'ה באורות האלו. לצאת לעתים כנגד כל העולם, כנגד כל החברה והמשפחה, ו"לערוק" לצד השני, כביכול, ניתן רק בעזרת האורות האלו. והאורות האלו חזקים ומסנוורים.

אין הכוונה כאן לאור התורה, הקדושה והטהורה, האמת המושלמת, שלעולם אינה מזיקה. מדובר כאן על המעבר החד, מתחושה של חיים חסרי ערך, אל עולם מלא משמעות. האדם הקטן עומד מתפעם מול התורה הגדולה- ולוקה בסנוורים. המעבר הלא מדורג מחושך לאור- נותן תחושה מוטעית של הימצאות מוחלטת בעולם של אור, כאשר למען האמת- מדובר ב"ילד קטן" מבחינה רוחנית, שטרם פיתח את כלי השכל שלו, המאפשרים לו לדעת את מקומו האמיתי.

מי שכבר "נפתח"- לא ירצה לקרר את בעל התשובה. למה לצמצם לו את האמונה? הוא זקוק לכל שביב אור שכזה ע"מ להתקדם בדרך רצופת המכשולים. ממילא- כשיתקדם- הוא כבר יידע להבחין בין אור אמיתי, לבין חוויית אור סובייקטיבית ומסנוורת. וחוצמיזה- גם אם ינסו לאמר לו משהו- לא יקבל את זה…

האור הזה שראשיתו חיונית, עוזר כאמור לבעל התשובה "להיכנס לעניינים". ע"מ להיכנס לישיבה או למכון- עליו להתעלם מתמרורי האזהרה של אוהביו, שאינם מבינים מה זה תשובה ומה זו תורה. האור הזה הכרחי ע"מ שיוכל לנצח את היצר הרע, ולסגל לעצמו הרגלים חדשים, לעתים בניגוד גמור לטבע מידותיו- כראוי לבנם של אברהם יצחק ויעקב. האור מגן עליו מפני הקשיים הרבים, עד אשר תיפקחנה עיניו באמת, לראות את האמת התורנית בטהרתה.

לבינתיים- עוברים מסלול ארוך וקשה- אך גם מרתק. האור הזה של התשובה- מגן מפני שבירה וחווי'ה שלילית של עומס- והופך הכל למסע רוחני מרתק, שחודר עמוק עמוק בתוך העולם הגשמי- ומעלה אותו מעלה מעלה…

לימודים בישיבה / מדרשה / מכון. כניסה לעולם שלם של תורה ומצוות. חגים. שבתות. קברי צדיקים. שידוכים. חתונות. ריקודים.. הריונות, לידות, בריתות, תספורות. מעון. גנים. תלמוד תורה… והשגרה שוחקת..

כיבוי אורות

בשלב מסויים- האורות המסנוורים נמוגים, ואנו נותרים עם האור הטבעי של המציאות. ככל שהיטבנו להאיר את המציאות שלנו באור התורה- כך נראה את העולם באור ורוד יותר ונוכל להתמודד עם המציאות טוב יותר. בזמן ששלטו ה"אורות המרובים", יכולנו לבנות את הספינה. יש מי שמשקיע ובונה ספינת פאר, ויש מי שמסתדר עם רפסודה. כך או כך- לאחר שה"אורות המרובים" התפזרו, הרבה יותר קשה להשקיע בבני'ה – אבל רק כעת מתחילה העבודה האמיתית. כשאנו ניצבים מול האתגר הגדול, רק בלי האורות ש"ריפדו", חווים לעתים משבר. מצד אחד מתעוררים אל מציאות של משפחה ברוכת ילדים, ומהצד השני- לעתים- ללא הכישורים המתאימים להתמודדות. לא תמיד הכנו כלים של תורה. של זוגיות. של תקשורת בין אישית. של פרנסה.

לא כולם גדלו בבית ברוך ילדים ולמדו איך להתנהל בצורה נכונה. לבקש עזרה מההורים לא תמיד מתאים- יש כאלה שחתכו מהם בראשית התשובה.. הם לא מבינים כלום, וחוצמיזה שאי אפשר להתארח אצלם- המטבח לא כשר והטלוויזיה דלוקה. כשהחברות היולדות נמצאות חודשיים אצל אמא- בעלת התשובה היולדת נשארת בביתה. ובכלל- ההורים לא תמיד מבינים את תפקיד הסבא והסבתא המצופה מהם. עיקר התקשורת עימם זה שהם מזכירים שוב ושוב שהם מתנגדים לחוסר האחריות של הבאת ילדים לעולם בלי יכולת כלכלית מתאימה.

בעצם- כל עוד היינו באורות של תשובה- חרקנו שיניים. הוא היה צריך להביא פרנסה, היא הייתה צריכה לטפל בילדים, ולא נשאר לנו זמן אחד לשני. פשוט ככה. קלאסי לחלוטין.

אז מה עושים?

ניצול נכון של שנות הנישואין הראשונות, כשהאורות עוד בשיאן, לבניית ה"ספינה". בד בבד עם לימוד התורה- חשוב להשקיע בבניית זוגיות. מערכת של תקשורת בין אישית איכותית, תמנע את השחיקה. כשידעכו האורות, עם נותרה זוגיות בריאה- יוכלו בני הזוג להתמודד.

להשקיע זמן איכות ביחד. להיפגש בצורה מגוונת. ללמוד ביחד. לא לתת לבעיות להתפתח- לשוחח עליהם ולהתמודד איתם. במידה והבעיות לא נפתרות, או אם חלילה נמוגו האורות והתגלתה זוגיות בעייתית- לפנות ליועץ נישואין מומחה.

וכאשר אנו עוסקים בקירוב אחינו בני ישראל לאבינו שבשמים- גדולה אחריותינו להכין את מקורבינו לחיי משפחה, ולעודד אותם לשמור על יחסים בריאים ומאוזנים עם משפחות המוצא שלהם ועם סביבתם המקורית.