מדוע בכל זאת אני כותבת?
לימוד גדול למדתי מהשיח הלהטב"י, על בשרי ממש. זוכרת את השנים בהם התלבטו אנשי חינוך רבים האם נכון להציף את השיח על הנושא הזה; ושמא ואולי ניתן 'רעיונות' לילדים תמימים חלילה. לקח לי קצת זמן, אבל ברגע מסויים חלחלה בי, ודומני שרבים שותפים לתחושה זו, כי בזמן שהתלבטנו, המדיה עשתה עבורנו את העובדה וחינכה את הילדים בעצמה, ולאו דווקא לעולם הערכים שכיוונו אליו.. ומי שצריך ראיה לעניין מוזמן לצפות באחת מתוכניות הילדים שיצאו לרגל יום המשפחה בשנה שעברה..

הפוליאמוריה, מילה שעד לפני תקופה קצרה לא מעט מאיתנו כלל לא הבינו את משמעותה, נתנה לגיטימציה על השולחן, באופן רשמי, ל"זוגיות פתוחה": "למערכות יחסים לא מונוגמיות בהסכמה" כהגדרת ה'טיים אאוט'. אדם יכול לפי השיטה הפוליאמורית באופן רשמי ולגיטימי לחיות בכמה מערכות יחסים, בין אם הוא נשוי ובין אם לאו, ולקיים כל מיני סוגים של זוגיות בו זמנית. ואם נגדיר זאת במילים פשוטות, כאשר מדובר על זוגות נשואים – קוראים לזה – "לא תנאף", ובמערכת של "זוגיות פתוחה" – זו הפקרות מינית רשמית, ובלשון ההלכה – זנות, לגיטימית לכאורה, שאין דומה לה.

נרצה או לא, תופעות חברתיות נכנסות לשיח ומקבלות לגיטימציה שקטה. בהתחלה זה מזעזע אותנו, אנחנו לא מאמינים שמציאות כזאת מתרחשת באופן רשמי לנגד עיננו, אבל מהר מאוד נוצרת שחיקה, הזעזוע הראשוני מתפוגג ואנו נעשים אדישים. ובעומק העניין, ערכי היסוד, המוסכמות שגדלנו עליהם, המוסר הבסיסי עליו אנו עומדים – נשחק. גם הילדים שלנו חשופים לתופעות אלו, נרצה או לא. כלפיהם שתיקה עלולה להתפרש כלגיטימציה, כהכלת העניין, ואולי אפילו כהסכמה שבשתיקה. ובמילים אחרות כלפינו וכלפי ילדינו אנו מעבירים מסר כי אנו מכילים מציאות בה תופעות כאלה קיימות סביבנו ומתנהל סביבם שיח נאור ומתקדם כביכול.

מה כל כך מזעזע בסיפור הזה?
לא תנאף הוא אחד מאושיות המוסר האנושי. איסור זה מובנה כחלק אינטגרלי משבע מצוות בני נח שהם הם החוקה האוניברסלית עליה מושתת העולם. קלקול בתחום הזה הוא קלקולה של האנושות כולה; חטאי דור המבול, חטא סדום ועמורה, מצרים ותועבותיה כולם קשורים היטב בהפקרות בתחום המיני. במקביל גם אזהרות התורה חוזרות שוב ושוב: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אֲשֶׁ֣ר אֲנִי֩ מֵבִ֨יא אֶתְכֶ֥ם שָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶ֖ם לֹ֥א תֵלֵֽכוּ…" (ויקרא יח ג)

אובדן המוסר האנושי
המוסר האנושי הזה עשוי להיות קודם למוסר האלוקי והוא בבחינת דרך ארץ שקדמה לתורה (אורות התורה יב א). אותו מוסר אנושי מאז ומעולם התייחס באופן חמור ביותר למושג הבגידה ולחשיבות הנאמנות של בני זוג אחד לשני. הראיה המרכזית לכך היא ההבנה של העולם הפסיכולוגי כי הנאמנות הזוגית היא צורך בסיסי בזהות של האדם, ובגידה כמוה כשבר במובן העמוק ביותר. ההפקרות המינית שנבעה מה"שחרור" המיני של שנות השישים של המאה הקודמת, גרמה לערלת הלב אצל האדם ולנזק בלתי הפיך לחשופים לה, וכדבריו של ניר מנוסי (היום הרב ניר מנוסי) – "ככל שהגוף מתערטל, הנפש מתכסה ומתערלת" (הבוקר שאחרי, ארץ אחרת גיליון 4).

המוסר האנושי אינו מספיק
יחד עם זאת, השיח על הפוליאמוריה, הוכיח את שידענו כבר מזמן, כי המוסר האנושי אינו מספק: "המוסר של חול איננו עמוק, ואינו נכנס בתוכיות הנשמה, ואף על פי שהאדם נמשך אחריו לטובה על ידי שמכיר את היושר שיש בדברי הגיון, אין להדרכה זו תפיסה עומדת בפני ההסתערות של תאוות שונות כשהן מתעוררות בחוזקה… אין עצה אחרת כי אם שיהיה מודרך על ידי המוסר הא-להי" (אורות הקודש ג, עמ' ב)

גם בעשרת הדיברות חוזרות שבע מצוות בני נח, ועל אף שבני נח הצטוו כבר על לא תנאף (סנהדרין נו ע"א) האיסור חוזר שוב בעשרת הדיברות ונותן תוקף של חוק אלוקי לאותו מוסר אנושי אוניברסלי. היצר המיני בהיותו כח החיים של האדם חזק יותר לעיתים מהאדם עצמו (שמונה קבצים, קובץ א, שנז) ועל כן הצו האלוקי החד משמעי בנושא מוכרח להיות בכל תוקפו ובמלוא חומרתו.
להכות על השולחן ולהכריז בקול

גם בעידן הפוסטמודרני, בו נראה לעיתים שעלינו להכיל הכל והכל אפשרי, מותר לנו להכות על השולחן ולהכריז בקול: "לא תנאף"!! בדיוק כך עשיתי לאחר שתלמידות סיפרו על תוכנית טלויזיה שעסקה בנושא וחשפה את כלל הצופים, מנער ועד זקן, לתופעה זו. ואין פוצה פה. חובתנו המוסרית, החינוכית והתורנית כאחד הוא להעביר מסרים ברורים. חובתנו להכות על השולחן ולהגיד כי יש ערכי יסוד שאיננו מוכנים בשום אופן להתפשר עליהם. ולא תנאף ושאר "נישואים פתוחים" ותופעות פוליאמוריות הם אחד מהם.

רבי צדוק הכהן מלובלין
כתב לפני קצת יותר ממאה שנה כי נשמות דורו של משיח הם אותם נשמות דור המבול ואותם נשמות של דור יוצאי מצרים שעמדו במעמד הר סיני (צדקת הצדיק קט), נשמות שהפוטנציאל הרוחני שלהם עצום אך גם עמקי התוהו אליהם הם עלולים ליפול גדול גם הוא. דומה שהשיח הפוליאמורי ושאר המוסכמות בתחום המיני שנפרצים לנגד עיננו הם אולי ההוכחה הברורה ביותר לדבריו.

זכינו להגיע אל ארצנו אחרי 2000 שנות גלות ומגמתנו לבנות חברה שתאיר את אורה לאנושות כולה. "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות" אומר הנביא ישעיה. זה לוקח זמן והתהליך ארוך ומורכב, אך בו בעת חובתנו להבהיר שוב ושוב קודם כל לעצמנו ואחר כך גם לתלמידנו וילדינו את אושיות היסוד המהותיות ביותר שלנו, עליהם אנו עתידים לבנות חברת מופת זו, גם אלו שהיו עד לפני זמן קצר מובנים מאליהם.

פורסם באתר כיפה