זה כבר היה נשמע חומר לשיחה של יותר מרגע, יצאתי החוצה לדבר בנחת, וביקשתי לשמוע קצת יותר ואז הסתבר לי הסיפור הבא. מדובר באשה צעירה נשואה כשבע שנים מצפון הארץ. בשבע השנים הללו נולדו להם ב"ה ארבעה ילדים. היא כעת חזרה מחופשת הלידה הרביעית לעבודה במשרה מלאה לאחר שהפקידה את התינוק במעון. היא מניקה הנקה מלאה ושואבת חלב בזמן העבודה. בעלה עובד בשתי עבודות כדי לפרנס, בבוקר כשכיר ואחה"צ כעצמאי וחוזר הביתה בשעות מאוחרות מאוד. היא לבד בבית רוב הזמן מתפעלת, מטפלת, מארגנת, מבשלת וכו' עם ארבעה ילדים כשהגדול עוד לא בן 6… ובעלה מתלונן ש"אף פעם אין לה חשק"…
הסיפור הזה משקף את אחת הבעיות השכיחות ביותר בנושא של אישות. הפער בין גברים לנשים בכל מה שקשור בחשק המיני. נשים רבות מתלוננות על חוסר חשק, וגברים רבים מתלוננים על חוסר החשק של נשותיהם.
אבל הסיפור הזה גם מציף בעיה נוספת כואבת לא פחות, של בורות רבה אצל זוגות בכל מה שקשור בידע על מיניות נורמטיבית. לזוג כמו בסיפור יש חוסרים גדולים בידע: הם לא יודעים עד כמה החשק הנשי קשור במצב הנפשי הכללי של האשה, בעומס שמוטל עליה, בעייפות.. הם לא יודעים עד כמה הנקה משפיעה על החשק המיני (ושחלילה לא יובן אחרת – הנקה זו מתנה נפלאה לאם ולתינוק כאחד! רק שצריך להיות מודעים להשפעה שלה על הנושא..), הם לא יודעים על הפער הנורמטיבי בחשק בין איש לאשה.. ועוד ועוד.
ידע זה כח, וככל שזוג ידע יותר, מידע נקי, מקצועי, מדוייק – כך הוא יוכל לנהל את חיי האישות שלו בצורה טובה יותר. אדם שלא יודע – פעמים רבות עלול להיות בטוח שיש בעיה, בעוד שאין הכרח שהבעיה אכן קיימת; אדם שלא יודע גם עלול לחשוב שהוא חריג/בעייתי או לא נורמלי בעוד שייתכן ש"הבעיה" היא בתחום הנורמטיבי ועצה קטנה יכולה לשפר פלאים.
נחזור לרגע לפערים בין בני זוג וננסה למקד שני הבדלים מרכזיים:
- בתוך מדרג הצרכים של מסלו, הצורך המיני נמצא במיקום שונה אצל נשים ואצל גברים. בעוד שאצל גברים הצורך המיני נמצא במיקום בסיסי ביותר בקרבה לצורך במזון ובשינה, אצל נשים הצורך המיני נמצא במקום גבוה יותר במדרג הצרכים. המשמעות היא שאם גבר עייף – זה לא ימנע ממנו לרצות בחיי אישות, בעוד שאת האשה העייפה יהיה קשה מאוד לשכנע שהצורך המיני שלה קודם לצורך לישון.. ואין ספק שכל מי שנשוי יותר מחודשיים – חווה את זה על בשרו..
- מה קודם למה – אינטימיות למיניות או מיניות לאינטימיות??? אין ספק ששני בני הזוג חווים בחיי אישות טובים מקום של אינטימיות, מילוי פנימי וקירבה אמיתית. רק שיש הבדל מהותי בשאלה מה קודם. האם המעשה המיני גורם לקירבה הרגשית- נפשית, או שהקירבה הזו היא זו שמאפשרת את המעשה המיני. אין ספק שזוהי נקודת הבדל מכרעת בין גברים לנשים. בעוד שנשים זקוקות לאינטימיות ע"מ להיפתח למיניות, גברים זקוקים למיניות ע"מ להיפתח לאינטימיות. וכדי להמחיש את הנושא ניקח זוג שהיה ביניהם מתח כלשהו, או ריחוק מסוים טכני או נפשי, בעוד שהאיש ירצה את הקירבה המינית ובכך ייפתח לבו, אשה זקוקה לפתיחת הלב, לתחושת הקרבה והאהבה עוד לפני המעשה המיני. פעמים רבות נראה את הפער הזה בולט בלילות טבילה. אצל לא מעט זוגות נראה שהאשה זקוקה להרבה מאוד זמן על מנת להיפתח למעשה המיני, בעוד שהאיש ירצה להתחיל במעשה כי הוא זה שיפתח את ליבו..
איך מגשרים על הפערים הללו?
אם דיברנו בעבר על פערים בקשר שבינו לבינה שמשפיעים על חיי האישות, בואו נדבר לרגע על תפיסות עולם שמשפיעות על הנושא וביניהם היחס למיניות, להנאה המינית, להלכות חיי האישות ולמושג הצניעות.
נתחיל עם מושג המיניות – האם אנחנו מוכנים בכלל להשתמש במילה הזאת? האם היא נחשבת כמילה גסה? לפני מספר שנים השתתפתי בסדנה לנשות חינוך וטיפול. כתרגיל פתיחה המנחה ביקשה מכל אישה לומר את המילה "מיניות" ולתאר איך היא מרגישה עם המילה שהיא אמרה. אחרי שתיים שלוש נשים שעשו את התרגיל בקלות פנתה המנחה לאשה הבאה בתור שסירבה להגיד את המילה ולא הסכימה לפרט מדוע, ולאחריה אישה נוספת שגם היא לא הסכימה לומר.. מעבר לשאלה החינוכית והטיפולית בסיטואציה כזאת, נראה שמקרה זה מבטא את המורכבות של תפיסת העולם שלנו ביחס למיניות.
בואו נחשוב לרגע על נ', בחורה צדיקה/יראת שמים/דוסית (לא משנה איך שתקראו לה..), שבשעה טובה מתחתנת. כמו במקרים רבים סביר להניח שנ' גדלה בחברה בה לא דיברו על מיניות…
סליחה. אולי בשיעורי משפחה בי"ב, אולי מחנכת מסורה במהלך שנות התיכון/אולפנה אבל פעמים רבות לא מעבר לכך. לעומת זאת נ', כחברות רבות אחרות ספגה הרבה "מיניות" מהעולם שבחוץ, מספרים, מסרטים, מסדרות, מסיפורים של חברות. מהי תפיסת העולם שלה ביחס לנושא? איזה פער נוצר אצלה בין העולם המיני ה"חילוני", ה"טמא", ה"אסור" (ושוב לא משנה איך היא תקרא לזה), לבין הרצון שלה לחיות חיי קדושה וטהרה? איך היא תגשר על הפער בין הרצון שלה וההשתוקקות לקשר וקירבה לבין עוצמת החשק המיני אצל חתנה הצעיר (שפעמים רבות עלול להדמות בעיניה כחילול הקודש ממש)? מתי בכלל היא תוכל לברר ולבן את הסוגיה הזאת? ועם מי היא תוכל לעשות זאת?
אם נדקדק יותר, המיניות אינה רק מעשה טכני אלא היא כוללת בתוכה גם בירור נוקב של מושג העונג. היכולת להתענג היא אבן יסוד בדרך לחיי אישות טובים וממלאים, אך בעוד שההנאה המינית אצל הגבר מובנית במעשה עצמו, נשים רבות אינן חוות הנאה. לא כאן המקום לפרט, אך ברור שאשה שלא יודעת את סוד העונג יהיה לה קשה מאוד לשמוח ולהבין את עומק החיבור הצפון בחיי אישות. אבל העונג, אצל נ' מיודעתנו מקודם, נתפס כסותר את הרצון לחיים של קדושה וטהרה, שהרי לתפיסתה, "כיצד ניתן להנות ממעשה גשמי שכזה??"…
יש צורך ללמוד לעומק את משמעות העונג, להבין באופן עקרוני את מקומו של העונג בעבודת ה', להבין כי העונג הוא מפתח לחיבור, לקשר, בין איש לאשתו ובין האדם לאלוקיו. את כל זה צריך ללמוד, ולברר ולפתוח את הלב והנפש. מתי נ' תעשה זאת?
הלכה ואישות – גם לימוד לא מדויק של ההלכה, או קבלת הדרכות לא מותאמות לפני הנישואין, עלולים להכביד מאוד על התפיסה ביחס לחיי אישות. פעמים רבות נדמה לזוגות כאילו ההנהגות ההלכתיות הרצויות במעשה תכליתן לצמצם את כוחות החיים, להגביל את השמחה, הספונטניות וההנאה, והתפיסה הזאת עוצרת אותם מלשמוח בצורה טבעית בחיי האישות ולתת בזמן הזה דרור לרצון הטבעי והאנושי – הנורמלי כל כך. אם אתם משתייכים לזוגות הללו, חשוב מאוד לברר את הנושא הזה היטב מבחינה הלכתית ולא להסתפק בהדרכה שקיבלתם אי פעם בהדרכת חתנים. סביר להניח שתופתעו ממה שתגלו. ואגיד רק דבר אחד, שבעוד שההלכה חד משמעית בכך שחיי אישות מותרים אך ורק בין איש לאשתו הטהורה, וגם זה רק במקום מוצנע (כאשר איש אינו שותף לקשר), כל שאר העניינים ההלכתיים נכון להגדירם כהנהגות ולא כדין מחייב.
ואחרון חביב תפיסת הצניעות – הגיע הזמן שנעשה חשבון נפש נוקב על החינוך לצניעות של בחורות כמו נ' וחברותיה (ודרך אגב, לא רק הן..). לא ייתכן שבת תשמע כל הזמן על צניעות, כחובה הלכתית לכסות ולכסות ולכסות, ומנגד לא יהיה שיח מעמיק על נשיות בריאה, על מיניות נכונה, על הגוף וערכו, על מהות הכיסוי הזה, ועל המקומות העמוקים שמתגלים בזכותו.. ושלרגע לא יובן לא נכון, צניעות היא אבן יסוד במהותו של האדם היהודי, גברים ונשים כאחד, צניעות היא תכונת נפש עמוקה, וצניעות – ממש לא קשורה רק לסנטימטרים בחצאית או בחולצה, על אף שאין חולק שצריך להקפיד גם עליהם.
אז מה לעשות? אני מזמינה את נ' יחד עם חברותיה לצאת למסע של בירור פנימי. מסע שהוא מסע לתוך הנפש פנימה כמו גם מסע לתוך רבדיה העמוקים של התורה. לברר את המקום של האמת הפנימית שלא מתפשרת על חלקי דברים ואמירות חיצוניות אלא שואפת לגעת בחיים לעומקם.
שיהיה בהצלחה!
פורסם באתר כיפה
