מגמתו של הקשר הפיזי – האישותי לכונן חיבור עמוק שיש בכוחו להיות כולו טהור וקדוש אך מאידך הוא עשוי להיות מדרון חלקלק לתהום של שפל מוסרי. את האיזון בין השניים למדים אנו מהדרכותיהם של חז״ל שמדויקות הן בשקל הקודש ומתאימות עם האופי הנפשי האנושי והבריא (עי׳ עין איה שבת פ"א, ב).
כדי לשמר על נקיות הקשר הפיזי ועל טהרתו, נדרש מאתנו לייצר מרחב זוגי אינטימי ומוצנע מעין כל. הצניעות שבדבר היא הן בשפה בה אנו עושים שימוש בבואנו לדון בעניינים אלו והן בתוכנם של הדברים. (עיין מורה נבוכים ח"ג פרק ח, עי' עירובין קא:)
מושכל אנושי המקובל בכל חברה מתוקנת, הוא לשמר את ההתרחשות האינטימית הזאת בתוככי ביתם של הזוג – בקודש הקודשים הפרטי שלהם. לעומת זאת יצירת "כתלים שקופים" לחדר המיטות והזמנת כל עובר אורח להביט פנימה משמעותה הזניה של קודש הקודשים של הבית ורמיסת ההוד שבו.
כיום קיים נוהג מבורך המוגדר כ'הדרכת חתנים וכלות'. כדי להגיע לחופה מוכנים החתן והכלה הטריים עוברים הדרכה שצריכה להיות פתוחה וברורה גם ובעיקר כשעוסקים בתחום הרגיש של חיי האישות, אך האם יעלה על הדעת שהדרכה כזאת תעשה ברחובה של עיר ???
אכן, בדורנו נדרש לנסח שפה מתאימה ועדכנית שתהיה מובנת לדור הצעיר, על מנת לסייע להם בהבנה העמוקה כי יחסי אישות הם חלק בריא ממרקם של זוגיות. ברור גם שהצורך לדבר בשפה ברורה נובע המחשש להותיר את הזוגות מבולבלים בתורם אחר אתרים לא ראויים על מנת למצוא מענה למצוקותיהם.
יחד עם זאת יש ליצור הפרדה ברורה בין העיסוק הענייני הנדרש בעניינים צנועים אלו לבין החצנתו לרשות הרבים. החצנת ענייני האישות לרשות הרבים כמעין סופרמרקט עירוני שכל עין תאוותנית תפיק ממנו את זממה, כמוהו כחילול הקודש ועיר הקודש.
איני חולק על ההכרח בהסברה בהירה, נכון והכרח לדבר ולהסביר בשפה פתוחה וברורה לכל הנזקק לכך, אך מכאן ועד החצנת תכנים אלו ברחובה של עיר, המרחק הוא רב. ההבחנה בין טומאה לטהרה כחוט השערה היא.
גם כאשר זוגות בכל גיל ושלב בחייהם, חשים תקועים ביחסי האישות בניהם, ונזקקים לסיוע חיצוני מקצועי, תפקידו של המטפל לעודד פתיחות כדי לעמוד על שורשי הקושי אך מאידך השיח יהיה תמיד דיסקרטי ורגיש ומלווה בטרמינולוגיה מילולית עדינה ומכבדת.
דברים אלו מקבלים ביטוי עמוק מאוד באגרתו של הרמח"ל לרבו בעניין זה ״ כל הדברים אשר בין איש לאשתו הלא קדש קדשים הם בעצמם, אך סכלות בני האדם תחזירם לאבי אבות הטומאה… אך איש הולך בדרכי ה׳, כאשר קדוש מעשה חיבורו כן קדוש מעשה קרבתו״. (אגרת עט).
