⦁ המבוכה

הורים רבים נבוכים בבואם לשוחח עם ילדיהם על נושאים צנועים; חלקם, יתגברו על המבוכה וידברו באופן זה או אחר, חלקם יידחו את הנושא לעיתים עד בלי קץ.. ודומה כי חלק מן ההורים כלל אינו מודע לצורך הגדול בשיח על הנושאים הללו בפרט בדור הזה. לאלה וגם לאלה מכוונים דברינו.

את המחוזקים נשתדל לחזק ואולי גם להוסיף דגשים ולהציע כלים,

ולאלה שלא נתנו דעתם על העניין אולי נזכה לפתוח כיווני מחשבה אפשריים בנושא חשוב זה.

⦁ הצורך
נתחיל אולי בשאלת הצורך – למה זה בכלל נצרך??? הרי יכול הורה להגיד 'גם איתי לא דיברו.. וב"ה הסתדרתי כך או כך..", או לטעון שבדיוק בשביל זה יש מדריכי חתנים ומדריכות כלות והזמן לפני החתונה הוא המתאים ביותר..  או אולי אפילו לטעון כנגדנו שבשביל מה לקלקל את התמימות… או שזה לא צנוע לדבר עם הילדים על נושאים כאלה ומה הם יחשבו עלינו כהורים.. וכן הלאה. לשאלות אלה נתייחס עוד אי"ה בהמשך, אך ננסה כעת למקד מדוע הצורך בכלל אך בדורנו במיוחד – גדול מאוד.

• תם עידן התמימות – ילדינו ותלמידנו יודעים הרבה יותר ממה שאנו מעלים על דעתנו. אם פעם מדריכת הכלות הייתה מגלה לכלה את סודות החיים כיום נדיר מאוד למצוא כלה שלא יודעת על מה מדובר. כבר בגיל התיכון ופעמים רבות אף קודם לכך מגלים ילדינו את עובדות החיים. תשאלו את הנוער בגיל התיכון ותגלו שרובם המוחלט של הילדים יודעים היטב כיצד באים ילדים לעולם ונחשפים למידע אודות מיניות באופן זה או אחר. העולם חשוף הרבה יותר, פתוח הרבה יותר ומופקר הרבה יותר, לא משנה איך נכנה את המציאות הזאת ברור לכולנו שהעולם התמים של ילדותינו (אם בכלל היה כזה..) השתנה, והמידע שפעם היה ניתן בתנאים מסוימים להסתיר כבר לא ניתן להסתרה. הכרותי שלי עם נשים צעירות וכלות רבות לימדה כי מציאות זאת חוצה מגזרים וכוללת גם את הילדים ה"דוסים ביותר" וגם את אלו שאינם מוגדרים כך, ויתירה מכך נושא זה טעון בירור גם בקהילה שאינה שומרת תורה ומצוות ואכמ"ל.

• וכאן מגיעה הנקודה הבאה – חשובה לא פחות – ילדינו יודעים, לפחות ברובם, אך בואו ונשאל את עצמנו לרגע – מהיכן??? מהם מקורות המידע שלהם??? תבדקו היטב בדיקה פשוטה ותגלו שעבור רובם הגדול של הילדים מקורות המידע מהם הם שואבים את ידיעותיהם בעיתיים לכל הדעות: חברים, אינטרנט ומדיה לסוגיה השונים, בין השאר ספרים שקראו ולא היו מותאמים לגילם וסרטים שראו, תמונות באינטרנט, חברה בכיתה שצעקה משהו בקול וכן הלאה. רובם הגדול של ילדינו ותלמידנו מעולם לא שמעו על הנושאים הללו מפיו של מבוגר משמעותי. רובם הגדול של ילדינו גם מעולם לא שמעו הסבר פשוט וענייני נטול אמוציות כאלה או אחרות – הסבר פשוט וטבעי. רובם הגדול של ילדינו בנושא הכל כך חשוב הזה – ללא ספק מבין הנושאים המשמעותיים ביותר – גם בעולם בכלל וגם בעולם התורני בפרט, כמעט ולא חונכו ליחס נכון לעניין!! אמנם כאן המקום לציין שישנם ברוך ה' הורים אחרים שנמצאים במודעות ומקיימים עם ילדיהם שיח פתוח וכנה וכמובן שקיימים גם מורים וצוותים חינוכיים שנתנו את דעתם על כך ומלמדים את הנושא במסגרות שונות בין אם בשיעורי מדעים או בשיעורי חלמי"ש וכד', ומי שירצה ימצא גם תוכניות לימודים שכתובות להוראת הנושא, אך בפועל יש עוד מלאכה רבה.

• מידע בעייתי!! – מה הבעיה במקורות המידע הללו??? מעבר לשאלת הצניעות או חוסר הצניעות שבהם דומה כי הבעיה העיקרית היא שמדובר במקורות לא אמינים, בעיתיים ומעוותים. כולנו יודעים שלא ניתן ללמוד מהם חיי אישות מסרטים באינטרנט, כל קשר בין סרט כזה לבין מציאות החיים – מקרי בהחלט, ואין כוונתנו רק בהיבט ה"דתי " של העניין. התפיסה המהותית של מכלול הקשר בין איש לאשה, הבנה של מהי זוגיות ואיך בונים אותה, המיקום של חיי האישות במכלול הקשר וכן הלאה וכן הלאה הם דברים שמוצגים באופן מעוות במקורות מהסוג שציינו. גם לשמוע על הנושא או על פרטיו מחברה לכיתה – לא היינו מציעים לילדנו, החָברה שבמקרה הטוב יודעת מידע נכון ובמקרה הפחות טוב מודעת למידע מעוות לעולם לא תוכל לתת את הכלים להכלת הנושא אצל הילדה שלנו. המידע "נופל עליה" ללא הכנה, ללא הדרכה, ללא הכוונה ועלול ליצור משקעים ביחס אל העניין מכאן ובהמשך החיים.

היכן אנו משלמים את המחיר???
דומני כי את המחיר העיקרי אנו יכולים לראות בשני צמתים מרכזיים: אצל חתנים וכלות בערב חתונתם ואף לאחר מכן ובמצוקה אצל בני הנוער.

•  כלות רבות מגיעות לליל כלולתם בחרדה גדולה. המעבר בין האסור למותר, חוסר השיח המקדים ופעמים רבות אף חוסר ההכנה הראויה, גורם פעמים רבות לעומס משמעותי על הכלה ואולי גם על החתן. אנו מחנכים לצניעות והמסרים המרכזיים אותה שומעת הכלה הצעירה במהלך שנות בחורתה הם "היי אשה צנועה היי אשה צנועה" מסרים אלה שללא ספק הם חשובים וטובים לכשעצמם מופנמים אצל הכלה עד כדי שברגע בו נצרך שינוי תפיסתי והבנה שמסרים אלה הם רק חלק מתמונת העולם השלמה של חיי האדם היהודי – המעבר נעשה קשה עד לעיתים, בלתי אפשרי. גם אצל חתנים וכלות שיצלחו בהצלחה את ליל הכלולות עלולים להיוותר משקעים מחוסר בירור הנושא, משקעים שלעיתים יבואו לידי ביטוי רק לאורך השנים. נשים רבות עלולות לחיות בתחושה שחיי אישות הם סוג של בדיעבד, "בשביל בעלי – כי הוא צריך את זה" וכן הלאה. הדיכוטומיה החריפה שנוצרה פעמים רבות במהלך תקופת ההתבגרות בו השיח על הנושא והעיסוק בו היה "מוקצה" עלול להיות קשה מאוד לתיקון. פעמים שהנושא נפתח ומתברר אצל מדריכת הכלות, אך פעמים רבות שהקשר שנוצר בין המדריכה לכלה לא מספיק משמעותי בשביל לברר משקעים אלו. פעמים רבות גם המדריכה עצמה נבוכה לדבר, ופעמים שהכלה חסומה מדי ועל אף נסיונות המדריכה היא לא תיאות לשתף פעולה. ורק לסבר את האזן בסיפור ששמעתי ממש לאחרונה על מדריכת כלות שבמפגש האחרון שהיה אמור לעסוק (לפחות לציפיית הכלה..) בליל הכלולות ובהכנה לקראתו, נתנה המדריכה לכלה התמימה קובץ בן ארבעה דפים, אמרה לה לקרוא ובינתיים ניגשה לבשל לשבת… כשחזרה שאלה אם הכל מובן והכלה ההמומה הנהנה בראשה ובזאת תם השיח בנושא.. ב"ה הזוג נשוי היום באושר ושמחה אבל לא קשה לתאר את ההתמודדות בדרך.. כמובן שקיימים גם מקרי קצה שגם עליהם חובה לתת את הדעת של כלות שמסרבות לתת לחתנם לגעת בהן, של זוגות שסובלים מבעיות פוריות בשל העובדה הפשוטה שמעולם לא קיימו יחסים כדבעי ואכמ"ל.

• נקודה שניה בוערת לא פחות היא הנוער שלנו. לא סוד הוא שבגיל ההתבגרות איש איש כפי התפתחותו מתחיל להרגיש את כוחות החיים סוערים בקרבו. כלפי חוץ אנו רואים התפרצויות זעם לעיתים, פצעי בגרות, סימני התבגרות משניים אך ללא ספק לב העניין הוא התחלת סערת ההורמונים שגורמת לעוצמות החיים להתעורר ולהתחיל לפרוץ החוצה. מתעוררת המשיכה בין המינים, מתחילה להתברר סוגיית שמירת הברית אצל הבנים. האם אנו מכינים את ילדינו לשלב הכל כך חשוב הזה?

כבר לפני כמה שנים הגדיר זאת אחד העוסקים בתחום כ'מלחמת עשר השנים' – טווח של שנים לא מעטות בין שלב הבשלות הפיזית-מינית לשלב בו מתחתנים ויכולים להביא את כוחות החיים הללו לידי ביטוי בטהרה. ציווי התורה בנושאים אלו ברורים מאוד. המשיכה הזאת צריכה לבוא לידי ביטוי רק במסגרת של נישואין כדמו"י, שמירת הברית היא אחד הדינים החמורים בתורה, כך גם הלכות הצניעות וכללי ההתנהגות הראויה בין בנים לבנות. קולמוסים נשתברו על כללים אלה והאופן הנכון לקיימם ולא בזאת דיוננו. השאלה היא האם אנו כהורים וכמחנכים משקיעים מספיק כובד משקל חינוכי בשיח החיים הזה המתרחש בתוכו של הנער/הנערה. האם שוחחנו איתם מספיק על תנודות החיים הסוערות בתוכו ועל אופן ההתמודדות איתם? האם הסתפקנו בהצבת מטרה לשמירה על חיי קדושה וטהרה או שגם נתנו כלים מעשיים, ברורים ובעיקר מדוברים כיצד לעשות את זה? כיצד לשמור על אותם כוחות חיים? כיצד לנתב אותם באופן מדוייק? שאלו את עצמכם, האם מישהו הדריך אתכם בנושאים הכל כך עדינים הללו? האם מישהו נתן לך כנערה הדרכה ראויה בעניין? ושוב הכוונה להתמודדות עם כח החיים הזה ששמו יצר ובכלל הכרה ולגיטימציה לקיומו??? נשים לב, אין מדובר על רשימת הוראות מה מותר ומה אסור.. את זה בני הנוער יודעים.. הכוונה לשיח עמוק, משמעותי ונוגע, וקודם כל להזדהוּת! לאמפתיה! לאמירה שאכן מדובר במלחמה לא פשוטה!! וביננו, וכי לאנשים מבוגרים אין התמודדויות בעניין?? האם איננו יכולים להתחבר אל הנער או אל הנערה מהתמודדויות שאנחנו עברנו? מהניסיון שצברנו גם בנושאים אלו? כמובן איננו חייבים לשתפם בפרטים, (על אף שיש מקום לבחון כל מקרה לגופו), אך ההזדהות והאמפתיה חשובה מאוד מאוד.

ושוב גם בעניין זה ישנם רבים שעושים אך יש עוד הרבה הרבה עבודה ועדיין רבים רבים מבני הנוער מרגישים אבודים בעניין.

וכאן מגיעה נקודה נוספת והיא בכלל כיצד אנו תופסים את תפקידנו כהורים. ללא ספק אנו רוצים להיות משמעותיים בחייהם של ילדינו. ללא ספק אנו רוצים להיות גורם מעצב בחינוכם, ולא רק בשנות הילדות הצעירות.

אם אכן רצוננו להיות משמעותיים, אם אכן רצוננו להיות גורם מעצב בחייהם של ילדינו חובה עלינו לדבר איתם על הנושאים הבוערים בקירבם, חובה עלינו להיות זמינים לשיח ולמתן מענה גם בנושאים הרגישים ביותר. ובעיקר חובה עלינו לתפוס אחריות ולא ליצור חלל.

בנושא זה גם בולטת העברת האחריות – ההורים הנבוכים מעבירים את הנושא לצוותים החינוכיים, המורים טוענים שזה תפקיד ההורים. חברים יקרים! חובה על כולנו איש איש במקומו לקחת את האחריות לעניין, בחינוך ילדינו שלנו, בחינוך תלמידנו וכן הלאה. עוד לא ראיתי ילד שאמר שהוא שמע על כך יותר מדי..

נכון, אין זה קל. השיח הזה דורש מאיתנו להיות נאמנים קודם כל לעצמנו. להיות אמיתיים עם הנקודות הלא פתורות או הרגישות שבתוכנו, להיות מוכנים להיחשף כבני אדם, עם עליות, עם ירידות, עם נפילות וכן, גם עם יצרים. הנושא הזה מעמת אותנו על חלקים לא פתורים בתוכנו, דורש מאתנו לעמוד מול המיניות שלנו עצמנו, מול תהליכים שלא בהכרח ביררנו אותם עד תומם. הנושא הזה גורם לנו לחשוש מחשיפה – מה הם יחשבו עלי? מה הם ידמינו? האם הם יחשבו גם עלי כעל יצור מיני? ובכלל אחד הגורמים המשמעותיים בקושי לשוחח הוא העובדה הפשוטה שגם איתנו לא דיברו וממילא אנחנו לא בדיוק יודעים איך לעשות את זה…

דגשים חינוכיים
כיצד לעשות את זה?

כיצד אם כן ניגש למלאכה? מהם הכלים שיעזרו לנו ליצור את השיח בנושא הזה?

בנושא זה דומה כי עלינו לתת תשומת לב נוספת להבדל שבין המינים. עקרונות היסוד בחינוך בנושאים אלו שותפים לבנים ולבנות כאחד. עם זאת כיוון שמבנה הנפש של כל אחד מן המינים שונה, וכן תפקודו הפזיולוגי והמיני הדגש החינוכי צריך להיות שונה במעט. להלן נתמקד בעקרונות היסוד לעניות הבנתנו ולאחר מכן נפנה למתן דגשים להבדלים בין מין למשנהו.

להתחיל בגיל צעיר מאוד
כמו בכל נושא אחר בעל משמעות גם כאן אנחנו לא מחכים לדקה ה90 כדי להתחיל לחנך. בדיוק כשם שנתחיל לחנך ילד למצוות כבר מגיל צעיר מאוד על אף שעד שהוא יהיה בר חיוב יחלפו מספר שנים, כך גם בנושאים אחרים. שיח נכון בנושא זה הוא דבר תהליכי שמתפתח ושנוצר לאורך שנים וכאמור תחילתו בשלבים צעירים מאוד של הילד. דומה כי לא נגזים אם נאמר כי תחילת הבניה של הילד בנושא תחילתו כבר ברגעי הורתו, בנקודת החיבור שבין הוריו שהביאה ללידתו, הרצון והשמחה ביניהם וכן הלאה. בהמשך עם לידתו ולאחר מכן יש לתת את הדעת על השדר שאנו משדרים לילד או לתינוק הקטן ביחס לאיברי גופו, למשל השאלה הפשוטה כיצד אנו מתייחסים להפרשותיו, האם אנו מביעים פרצוף של גועל כשאנו מגלים מה הוא עשה בחיתול, או שאנו מתייחסים גם לכך כאחד מפלאי הבריאה "אשר יצר את האדם בחכמה.."

יתירה מכך, ילד צעיר מתחיל בשלב מוקדם מאוד כחלק מתהליך התפתחותי בריא לגלות עניין באיברי גופו. הבנים ישחקו באיבר מינם, הבנות יגלו אולי את ההבדל בינם לבין האח הצעיר יותר וכן הלאה, התגובה שלנו לתהליכים אלו גם היא יוצרת אבן דרך משמעותית בבניית הנושא אצל הילד, כיצד נגיב? האם בבהלה או שמא בהתייחסות עניינית פשוטה ובהירה? יותר משהילד קולט מה בדיוק אנו אומרים הוא קולט את שפת גופנו ועל כך חובה עלינו לעבוד.

ילדים צעירים גם ישאלו שאלות, שאלותיהם באות מתוך תמימות ומתוך רצון להבין ולחקור את העולם המתגלה לנגד עיניהם. ילדה יכולה לשאול את אמה ההרה – מהיכן יצא התינוק?? והאמא הנבוכה תסתובב אנה ואנה, אולי תתחמק או תענה תשובה שאינה ברורה ותעבור הלאה. פעמים רבות זאת עשויה להיות הצומת הראשונה בה ייפגשו הורים צעירים עם נושא זה. נעצור רגע ונשאל את עצמנו בפשטות, מה מונע מאיתנו לענות לילדה את התשובה הנכונה? מה רע בלומר לה באופן הפשוט ביותר כי 'ה' ברא פתח מיוחד בגופה של האשה דרכו התינוק עתיד לצאת'? ברוב המקרים סביר להניח כי אמירה כזאת תספק את הילדה ותיישב את דעתה, וגם כאן, אם הילדה תשאל שאלה נוספת – נענה לה! הילדה יכולה לשאול – היכן נמצא פתח זה? וגם מזה איננו נבהלים, וניתן בפשטות לומר לה שכאשר היא תהיה באמבטיה נוכל להראות לה, בד בבד נדגיש גם את הצניעות שבעניין – מדובר במקומות חשובים מאוד, מקומות שצריך לשמור עליהם היטב ולכן לא נראה אותם לכל אחד, נשמור עליהן באינטימיות הראויה. נשים לב, ככל שנשדר לילדה שדר נקי וענייני יותר, ככל שנשתדל לא להעמיס עליה את המורכבויות שלנו אלא נישאר נאמנים לתמימות שלה, עניינים אלו יתיישבו יותר על ליבה ויהוו את התשתית לחינוך נכון ובריא בנושאים אלו.

גבורה – כעיקרון בסיסי בחינוך

לקראת גיל ההתבגרות
הנאמנות לתמימות, החינוך לצניעות ולנקיות, היחס המכבד לגוף כחלק מעצמיות האדם, ושאר עקרונות היסוד החינוכיים שהוטבעו במהלך השנים באים לידי ביטוי כעת. עם זאת אין זה מספיק. חובה עלינו לתת את הדעת ולדבר עם הנער ועם הנערה ב"רחל ביתך הקטנה" על התהליך המופלא אותו הם עומדים לעבור כעת. בנקודה זו שונה החינוך לבנים מהחינוך לבנות.
בעוד שאצל בנים וגם אצל בנות עצם קיומו של התהליך הפיזיולוגי של ההתבגרות שווה, ההיבטים הנפשיים, הפנימיים וכן ההשלכות ההלכתיות שונות באופן משמעותי. לתהליך ההתבגרות של הבת אין היבטים הלכתיים, הבת אינה חווה את ההיבט המיני בצמידות למחזוריות החודשית ההולכת ומתהווה בגופה. בשונה ממנה הבן נקלע "בעל כורחו" למערבולת התפתחותית פיזיולוגית ונפשית בעלת היבטים מיניים מובהקים. במילים אחרות הפיזיולוגיה של ההתבגרות אצל הבת אינה קשורה בהכרח למיניות (בפרט במקומות בהם החברה נפרדת וצנועה באופן יחסי) לעומת זאת אצל הבן ההתבגרות הפיזיולוגית והיבטיה המיניים שלובים יד ביד ואין זה ללא זה.

בנים לקראת גיל ההתבגרות
הנער חווה תהליך התפתחותי שמיותר לציין כי הוא זה שמכשיר אותו להיותו אדם בוגר שיכול לבטא את מלוא כוחותיו בשלמותם בזמן ובמסגרת המתאימה. אך בד בבד נוצרת תקופת ביניים ארוכה באופן משמעותי בה מחד מתעוררים הכוחות במלוא עוצמתם אך אין הם יכולים לבוא לידי ביטוי. הורים רבים וכן מחנכים שרויים במבוכה ועלטה איך מתמודדים ונותנים מענה לנפש הסוערת של הנער, והאם בכלל יש אפשרות לעבור שלב זה בטהרה.

הגישה הרווחת בתפיסה הפסיכולוגית חינוכית אוניברסלית גורסת כי חלק "בריא" של התפתחות תקינה הוא מתן שחרור לסיפוק אישי הנקרא בלשון הרווחת אוננות. הגדילה הפסיכואנליזה לגרוס כי איפוק והדחקה בשלב זה מייצר הפרעות נפשיות עתידיות. אך לדידנו, אם אנו סבורים כי תורתנו תורת חיים היא ונאמנים עלינו דברי הרמב"ם ובעקבותיו הרב קוק הסוברים כי כל מצוותיה של תורה מותאמים לנפש האדם וליכולתו להתמודד עימן, לאור זאת אנו נדרשים להבין עם מה הקב"ה מבקש להפגיש את הנער בשלב זה של חייו: "מה ה' אלוקיך דורש מעמך".

אחד האתגרים עם יצר המין בכל שלב בחיים ובגיל ההתבגרות בכללם הוא יכולת הריסון והאיפוק. עיקרון זה נכון כמובן לא רק לתחום זה אלא לתחומים אחרים רבים בחיים, אך בתחום המיני הוא בא לידי ביטוי באופן חזק ביותר. גיל ההתבגרות בכלל מהווה חלק מרכזי בעיצוב אישיותו ואופיו של האדם. בשלב זה מתחוללת הזריעה שאת פירותיה יוכל האדם לקצור לאורך ימים. לכן בשלב זה של חיי הנער חלק מרכזי של חינוכו והתוויית הרגליו היא ביכולת האיפוק, השליטה העצמית ויכולת ניווט כוחות הנפש עוד בהיותם בהתהוותם הראשונית. ממילא כאשר חלק מהמתווה החינוכי עוד שילדותו של הנער נבנה בנפש באופן בריא וכולל בתוכו אלמנטים משמעותיים של ריסון ואיפוק, גם בשעת מבחן זו יוכל הנער לקחת את הכלים שכבר הוטבעו בתוכו וליישמם באתגר הניצב לפתחו.
הקושי בהתמודדות מתעצם בשל התרבות המערבית השלטת על שלל שכלוליה שבה הציר המרכזי הוא המיידיות וההנגשה – כאן ועכשיו של כל צורך שהוא. עם זאת אין הדבר כל כך פשוט.

בנות לקראת גיל ההתבגרות
החינוך לקראת גיל ההתבגרות והדרכת הבת באופן הנכון ביותר לקראתו חייב לכלול כמה וכמה היבטים

וכאן מילה לאימהות – החינוך למודעות של הילדה לאיברי גופה האינטימיים היא אחריות שלנו!!! לא ייתכן שמגיעות כלות, רגעים ספורים טרם חתונתם, שאין להן מושג מהו המבנה של גופן! שאף אחד מעולם לא הסביר להן את המבנה הפיזיולוגי הפשוט כל כך! ויש עוד הרבה מה להאריך ואין כאן המקום לכך.

אם כן, ככל שנקדים את השיח, ככל שהנושא יהיה מדובר בפשטות ובנקיות, באופן המתאים והמדויק לשאלותיו ולצרכיו של הילד – כך ייטב, ובבואנו לפתוח נושאים סבוכים יותר לקראת גיל ההתבגרות – התשתית כבר תהיה מוכנה.
לבדוק היכן הילד נמצא?

עם זאת נשים לב כי אחד הכללים המשמעותיים בעניין הוא לשים לב מהו מקומו של הילד ומהם צרכיו, ואין דומה ילד זה לילד אחר אפילו אם שניהם בני משפחה אחת. הכלל המרכזי הוא שהתשובה צריכה להיות מענה לשאלתו של הילד ולצורך שלו ולא רצוי להעמיס על הילד מידע ופרטים שאינם רלוונטים עבורו כעת.

מה נעשה עם ילד שאינו שואל? היתה לי פעם שיחה מרתקת עם אמא שטענה כנגדי שאת ביתה – הנושאים הללו כלל לא מעניינים.. המידע היחיד שהאמא לא ידעה היא שבתה הייתה בכיתה שלימדתי, ושהנושאים הללו ענייננו אותה מאוד.. ולו האמא היתה יודעת עד כמה, היא הייתה נבוכה עד עמקי נשמתה.. בסיטואציה הזאת היה לי ברור מדוע האמא לא היוותה כתובת, האמא היא אמא נפלאה אך הילדה קלטה שהיא לא פרטנרית ראויה לבירור העניין, במקרה זה "דוסית" מדי וכיו"ב.. והילדה עם עוצמות של חיים ועם סקרנות בריאה הייתה צריכה לחפש כתובת אחרת לשאול ולברר. ב"ה שבמקרה הזה הילדה לא התגלגלה למקומות מסוכנים, אך גם זה כידוע עלול לקרות ושאלות שלא נענות עלולות לגרור את הילד לחפש מידע או לגלות את התשובות בעצמו באופנים בעיתיים ביותר.
מה נעשה אם הילד לא שואל?? נראה לענ"ד לצאת מנקודת הנחה שבגיל מסויים, או בשלב התפתחות מסויים הנושאים הללו אמורים לעניין אותו ונהיה אנחנו בבחינת את פתח לו – אך בעדינות!! נגשש ברכות מהו מקומו ביחס לסוגיות אלה ונספק לו את המידע הנדרש בהתאם לכך. אך גם כאן נשתדל מאוד לא להעמיס על ילדינו מידע מיותר, עודף, עמוס ומלא בפרטים שאינם מתאימים לו לפי בשלותו האישית.

אחד הכלים לעשות זאת הוא לספק בכל פעם פרט מידע אחד ולבדוק היכן הילד נמצא, האם הוא מתעניין לשמוע עוד? אם כן נוסיף עוד מעט, אם הוא נבוך או לא מעוניין – נעזוב את העניין ולאחר תקופה ננסה פעם נוספת.

אף פעם לא מאוחר
בעיקר חשוב לזכור כי אף פעם לא מאוחר. גם אם ילדינו כבר גדולים, גם אם מעולם לא שוחחנו איתם על נושאים אלו ודומה כי כבר מאוחר מדי, תמיד תמיד ניתן לשוב ולברר את הדברים. הרבה פעמים נהיה מופתעים לגלות כי גם הילד הבוגר ישמח לשמוע מה יש לאמא או אבא לומר בתחום, כמובן שכאן הזהירות צריכה להיות כפל כפליים, לא להעמיס יותר מדי וודאי וודאי לא ליצור איום בדמות חדירה לעולמו הפרטי של הבוגר. השדר המרכזי שיכול להיות – 'גם אנו כהורים לומדים, גם אנו מתקדמים, אמנם היה ראוי יותר להתחיל לדבר איתך על כך לפני אי אלו שנים, אך היות וזה לא נעשה – נשמח לפתוח את השיח כעת'. ירצה הנער – אולי יפתח פתח לעומק חדש בקשר, לא ירצה – לפחות ידע שאנו כאן זמינים גם לשיח כזה ואולי יגיע היום שהוא ינצל את ההזמנה.

יוזמה ותגובה
ניתן להקל על האסטרטגיה החינוכית בנושא זה במיקוד נוסף בהבחנה שבין יוזמה לתגובה.

שיח יזום הוא שיח שההורה החליט להציף את הנושא מסיבה זו או אחרת, ייתכן והוא מרגיש כי הילד כבר בשל לכך והילד מבחינתו לא פתח את הדברים, ייתכן ומשהו אחר עורר אותו לכך. שיח כזה הוא שיח שניתן לתזמן אותו, ניתן גם להתכונן אליו.

לעומת זאת פעמים רבות אנו מגיבים. הילד שאל שאלה- לעיתים אפילו שאלה מתקילה, אולי אפילו בסעודת שבת בנוכחות אנשים אחרים או בסיטואציה לא מתאימה אחרת, לעיתים אנו בנסיעה משותפת עם הילדים ופתאום שומעים דבר כזה או אחר בחדשות, או שיושבים מול המחשב וקופצת תמונה לא ראויה וכן הלאה. במצבים כאלה אנו נדרשים להגיב. פעמים רבות התגובה האוטומטית של רובנו עלולה להיות – 'לא ראינו לא שמענו', המבוכה גורמת לנו לחשוב שאם נריץ, ננמיך, או נצנזר ילדינו לא ישימו לב וכמובן שטעות בידינו.. הילדים שמים לב, ושמים לב עוד יותר לתגובות שלנו..

מה נאמר אם כן? מה נגיד? לא תמיד התגובה חייבת להיות מידית, לעיתים ניתן לדחות את התגובה למועד אחר אך החשוב ביותר הוא לא להתעלם, לא להניח כי הילד שכח.. הילד לא שוכח.. אנחנו אולי שוכחים או מעדיפים לשכוח אבל הוא נותר עם חלל בתוכו, עם שאלה, שמחפשת ודורשת תשובה. אם אנחנו לא ניתן את התשובה הילד עלול לפנות למקורות זרים, ובדיוק זה מה שאנו לא מעוניינים שיקרה. אם אנו נבוכים מדי, או שהסיטואציה לא מתאימה לתשובה מיידית ניתן לענות לילד כי נשיב לשאלתו מאוחר יותר, ובנתיים לגבש בתוכנו את ההתייחסות הראויה לעניין.

במקביל חייבת להיות יוזמה – צף ארוע חדשותי משמעותי? סיפור ש"התפוצץ" ביישוב? תמונה שקפצה במחשב? סיטואציה אחרת שהילדים היו חשופים לה? נשאל את עצמנו, מה יש לנו כהורים להגיד בעניין? האם אנו רוצים להבהיר לילדינו שלא זו דרך החיים הנכונה? האם אנו רוצים להבהיר לילדנו למשל שנשיקה היא דבר נפלא, אך לא קבל עם ועדה? האם אנו רוצים לחדד אצל ילדנו את ההבדל בין קדושת הבית היהודי לעולם הפרוץ מסביב? מהי האמירה החינוכית שלנו כהורים? ברגע שנגבש בתוכנו אמירה זאת, נוכל לנצל כלים שסביבנו להעביר את האמירה החינוכית הזאת באופן המתאים ביותר עבורנו, אליהם.

באופן יזום ניתן לנצל את מקורות הקודש שלנו: את פרשת השבוע, את לימוד החומש, את הלימוד הרצוף במשנה או בגמרא, ורק כדוגמא ניתן להחליט שדבר התורה השבת יעסוק בפרשת דינה, ובהתייחסות התורה לסוגיה הרגישה של טהרת בת ישראל ואונס כהיפך לכך. דבר התורה הזה יכול להיות רלוונטי מאוד אם נציין באוזני הילדים (כמובן בהתאם לגילם!!!) שגם בדורנו יש סכנות כאלה, ואולי אף נעלה בפניהם התייחסות ערכית יהודית ראויה לאירועים חדשותיים שאירעו לאחרונה (על פרשיית הזמר המפורסם שמעתם??). מכיוון אחר ניתן ללמד את סיפור הבריאה ואת תהליך היצירה של האיש והאשה או לעסוק בסוגי הטומאות ובכללם הטומאות היוצאות מן הגוף וכן הלאה וכן הלאה.

להורים רבים זה יכול להישמע מוזר כיצד ניתן לדבר על דברים כאלה בכלל וכדבר תורה בפרט.. נדגיש ונאמר שאם נרגיל את ילדנו שכחלק משיח תורני התורה מתייחסת גם לסוגיות צנועות ועדינות אלה, בעצם נאמר להם שיש אמירה של התורה גם בנושאים שמעסיקים אותם! וממילא נהפוך את עולם התורה להיות קרוב יותר, רלוונטי ונוגע.

מה נרוויח בכך?
דומני כי אם נשכיל ללכת בדרך זו נזכה להורות משמעותית הרבה יותר, קרובה ונוגעת.
נזכה להיות הורים ומחנכים לחיים, לא רק בתאוריה אלא גם בפרקטיקה המעשית ממש.
נזכה להיות אוזן קשבת וקרובה לילדנו ולמורכבויות שהם יעברו בדרכם (ככל אדם בעולם)
נזכה לחיות את דברי רבותינו שהתייחסו לעניינים אלו כתורה. "תורה היא וללמוד אנו צריכים"

באופן מעשי –
קודם כל להתחיל. לא לחכות בלי סוף להזדמנות שתגיע אלא ליצור את ההזדמנות, לפתוח את השיח וככל הנראה נופתע לגלות שמפעם לפעם יהיה לנו קל וזורם יותר.

ניתן כמובן ולעיתים אף מומלץ להתאמן קודם, להכין מראש מה שאנו מתכוונים להגיד, לתרגל עם בן הזוג או חברה קרובה, וכמובן ניתן גם להיעזר באנשי מקצוע המוסמכים לעניין.

יצר – יצירה ומה שביניהם
דומה כי אין דבר מפחיד יותר מלדבר על היצר הרע. כאילו אם נדבר עליו – ניתן לו מקום להיכנס בתוכנו, וכמובן שהחשש מכך גדול עד מאוד. לכן חשוב מאוד מאוד שנזכור כי ההתמודדויות סביבנו בענייני היצר הם אין סופיות. מגיל הנעורים ועד לעת זקנה, בחברה צנועה יותר או פחות – אנו מוקפים בהתמודדות. איננו יכולים להתחמק מכך, גם אם נרצה זאת. אם לא ניתן את המענה – נשאיר חלל ריק שאין לדעת מה יתרחש בתוכו. בעוד שאם נדבר, בענווה, בצניעות ובגובה העיניים – נוכל לבנות בניין איתן בנפש הילד ובעיקר לשדר כי אנו גורם ראוי לשיח בנושאים אלו.

אין אדם שלא מתמודד וכדאי שנכיר בכך. בדיוק כפי שאנו, נשים וגברים, רווקים ונשואים, צעירים ומבוגרים – מתמודדים, כך גם ילדינו בשלב כזה או אחר יצטרכו לבנות בנפשם יסודות אלו של גבורה והתמודדות. כיצד הם יבנו זאת? האם על בסיס ייסורי נפש, או בבריאות, האם בתחושת לבדיות חונקת או בידיעה שהם לא לבד, הדבר תלוי הרבה בנו ובשדר שנעביר להם. ודומה כי הגיע העת לשיח על כך. להביט ליצר בעיניים, לבחון את כוחו, לפתח את הכלים להתמודד איתו – בשביל עצמנו ובשביל ילדינו.

מסביב יהום הסער; המדיה והסרטים, האינטרנט ושלוחותיו הכניסו את היצר הרע לתוך ביתנו פנימה, ואם פעם היה נדמה כי אדם הרוצה לחטוא צריך להתאמץ בשביל לחפש את הדרך לכך – היום בלחיצת כפתור או במגע במסך – כל מהומות העולם – ניצבים לפנינו. והאינטרנט אינו הסכנה היחידה. אנו רואים התמודדות בכל מישור שהוא אצל האדם עם עצמו, אצל האדם מול חבריו וגם בין איש לאשתו. המציאות הזאת מחייבת אותנו לחשיבה מחודשת על אופן ההתמודדות ובכלל על מהות השיח על הנושא.

נקדים ונאמר, קל לנו יותר כמבוגרים להיות בדמות המוכיח – "איש המוסר", מאשר לשוחח עם ילדינו ועם תלמידנו שיחה אמיתית מעומק הלב, על הקושי ועל ההתמודדות. מדוע? היכולת לשיח אמיתי כרוכה קודם כל במבט לתוכנו פנימה, מבט אמיתי נטול מחיצות, הבא ואומר ראשית כל כי גם אנחנו בני אדם. וככל בני האדם גם בנו יש יצר טוב ויצר רע, גם אנו מתמודדים, לעיתים נכשלים ולעיתים מצליחים, וכמובן שאיננו מלאכים. היכולת הזאת להסתכל בתוך עצמנו – אינה פשוטה. היא מחייבת הסרת מסכות, מבט פנימי אמיץ, ובעיקר הרבה ענווה.

האם נהיה מוכנים לשתף גם את ילדינו בכך?? וודאי שאין הכוונה לשתף אותם בכל ההתמודדויות בחיינו, זה מיותר ולא מועיל. אך אם נשכיל לומר בפשטות שגם אנחנו מתמודדים, גם לנו לפעמים קשה, וגם אנו לא תמיד מצליחים ואולי אפילו ניתן דוגמא פשוטה לכך, יש סיכוי שהילד שלנו יראה בנו דמות אנושית שניתן ללמוד ממנה. פעמים רבות הבעיה שנוצרת בחינוך בנושאים אלו היא הפער בין הילד המתמודד לבין המבוגר 'המבין והיודע'. בחוויה של המתמודד – אין סיכוי בעולם שמישהו יבין אותו, הרי הרב – מושלם וצדיק, והוא – החוטא והנופל. כבר כתב על כך הרב הוטנר במכתביו כי עוול גדול אנו עושים עם גדולי דורנו כאשר אנו מציגים אותם באופן …

כיצד אנו בונים שיח עם ילדינו בנושאים אלו?
השלב הראשון הוא בירור הדברים בתוכנו פנימה – מה ערכו של היצר, מה עניינו ומתוך כל כיצד ניתן לנתבו. ונדגיש לא באנו כאן לערוך בירור למדני, זאת יעשו הגדולים ממני. באנו רק לתת נקודת מבט ולברר מספר נקודות שיכולות לענ"ד לשפוך אור חדש בהתבוננות על הנושא.

יצרא דעריות – הוא כח החיים. הוא הכח המניע, הדוחף והפועל – אילולי יצר הרע לא נשא אדם אשה… מקורו של היצר – בקדושה.

ולסיכום
אנו שואפים לגדל ילדים שמחים ובריאים בגופם ובנפשם. אנו שואפים לגדל ילדים שמודעים לכוחות החיים הפועמים בקירבם. אנו שואפים שילדנו יבחרו לנתב את כוחות החיים הללו לטוב בקדושה ובטהרה, שהם יבנו איתם את משפחתם, שלא יבזבזו כוחות חיים על נסיונות עקרים. אנו שואפים שיהיו להם כלים להתמודד עם תחלואי העולם, שידעו להבחין בין קודש לחול בין טמא לטהור, שיבחרו בחיים. בואו נחנך אותם לכך!