מדי פעם אני שומע את הטענה הזו: נמאס לי לגדל 4 ילדים קטנים ובעל. לעתים, אישה מתלוננת על כך שבעלה ילדותי. צריך לדאוג לו. שיקום. שילך לישון. שיאכל. שיתקלח. שיצא לעבודה. מרגישות בדידות. אין שותפות. "אני רוצה גבר, לא ילד. מישהו שיוביל אותו, שירומם אותי. אני לא יכולה להיות היחידה שכל הזמן מרוממת אותו. גם אני צריכה שיחזקו אותי לפעמים. שיקשיבו. ובכלל- אין כאן זוגיות"…
מפתיע או לא – הרבה פעמים נשמעת טענה זו גם כאשר הבעל הוא בעל יכולות מרשימות. הוא יכול להיות מנהל בכיר. איש עסקים או אקדמאי. אחד שמצליח בחיים, וכולם מתפעלים מיכולתו להתמודד במצבים מורכבים. ואף על פי כן מול אשתו הוא ילדותי.
ננסה לעמוד על שורש התופעה, וכך למצוא מענה מתאים. כבר בגיל צעיר, רואים הבדל בהתפתחות של ילדים. בעוד שהבנים נדרשים בעיקר לפתח יכולות שכליות- בין אם זו חברה שמעודדת לימוד תורה, ובין אם זו חברה שמעודדת את לימודי המתמטיקה. גם מהבנות מצפים לפתח את יכולתן הקוגניטיבית- אך עדיין מאפשרים להן משחק והתפתחות רגשית- שתאפשר להן בהמשך לדאוג ולטפל בילדיהן לכשיוולדו.
מהילד דורשים להתגבר. לא לאפשר לרגשות להיות מכשול. למעשה, נערים רבים עוזבים את הבית בגיל צעיר- אם זה לפנימיי'ה בגיל הישיבה, ואם לצבא. כשמסתכלים אחורה- הרבה פעמים רואים שהמקום האחרון בו היה לילד מגע שרובו רגש- היה בהיות ילד קטן- מול אמא שלו.
עוברות השנים. הילד שלנו גדל ומתחתן- וכעת נדרש לקיים מערכת יחסים של רגש. כאן אנו רואים הרבה פעמים- שהמערכת הרגשית העיקרית ]אם לא היחידה[ שהבעל מכיר- היא של יחסי אם – ילד. בעולמו הרגשי- המשמעות של מערכת יחסים רגשית היא ילדותיות. הוא אינו מכיר משהו אחר, ואינו מסוגל לקים מערכת אחרת עד שנלמד אותו! אז הוא משחזר מערכת של תלותיות, צורך שיטפלו בו ושיגדלו אותו, פינוק. במיוחד אם זה משתלב עם אשה שבטבעה רוצה להעניק ולפנק. בכל פעם שהאשה תנסה לפנות אל עולמו הרגשי, כשהיא מחפשת זוגיות – הבעל יגיב מהמקום הילדותי. ]כמובן שרבים אחרים כן מכירים אפשרויות אחרת- ואצלם אכן פחות נפגוש את תופעת הילדותיות בקשר[.
אז איך ניצור קשר זוגי? איך נרומם את הבעל למקום בוגר יותר מבחינה רגשית?
המענה רמוז במילותיו של שלמה המלך, החכם מכל אדם בספר 'משלי': "אשת חיל עטרת בעלה". האישה מצליחה להוביל את בעלה קדימה באופן האיכותי ביותר- כאשר היא משפיעה עליו בצורה מקיפה- ולא ישירה. ניסיון להשפעה ישירה עלול לגרור אחת מהשתיים: או התנגדות מצד הבעל והחרפה ביחסים, או אם תצליח- עלול להיות כאן קבעון והחמרה של תופעת הילדותיות והנזקקות של הבעל כלפי אשתו:
אם רוצים אנו לרומם את הבעל מהמקום הנמוך של הילדותיות, עלינו להעצים אותו. לתת לו תחושה שהוא הוא המוביל והמשפיע עלינו בצורה ישירה. כך, נהיה אנו המשפיעות באמת…
מכאן נבין לעומק את מה שאליהו הנביא מלמד אותנו ]תנא דבי אליהו רבה פרק ט[: "איזו היא אישה כשרה- כל שעושה רצון בעלה". תורת החסידות מסבירה שהעומק של "עושה רצון בעלה" זה שאישה עושה/מייצרת את הרצון. האישה גורמת לבעלה לרצות דבר זה או דבר אחר. זו בדיוק הכוונה בהשפעה עקיפה.
ניתן דוגמא: מה תעשה האישה כשרוצה שבעלה ילמד יותר תורה? בהשפעה ישירה היא תאמר לו: "לך ללמוד". התגובה של הבעל [הילדותי] יכולה להיות או התנגדות ועצבים- היא לא תאמר לי מה לעשות, או שילך ללמוד אבל יחווה את המקום של "אשתי דואגת לי. מטפלת בי". בדיוק המעגל של אישה/אם שממנו אנו מנסים להתרומם.
לעומת זו- בהשפעה העקיפה- תדאג שכאשר יהיה בבית בזמן שיש שקט, וישב ליד השולחן לאכול משהו- ימצא ספר קודש מעניין לידו. סיכוי גבוה שמעצמו יפתח את הספר ויתחיל לעיין.
באופן דומה גם בזוגיות. אמירות חוזרות ונשנות של "תתייחס אלי. תשקיע בי" וכיו"ב לא יקדמו אותנו. לעומת זאת- אם נעמיד את הבעל במקום גבוה, בו הוא ירגיש נוח- ממילא תיווצר קרבה. אפשר למשל, להתייעץ איתו באיזה עניין- ובכך העמדנו אותו כ"מומחה", במקום המוכר והנעים לו- המקום של השכל- המקום בו הוא בוגר ולא ילד. לאחר שתיווצר הקרבה מהמקום של הבגרות אפשר בעדינות ובשלבים להטות את השיחה לכיוון של הרגש. לא מלמעלה- כאמא, אלא מלמטה יותר. כמי שכמעט תלויה בו רגשית, כמו למשל: "כל היום התמודדתי עם קשיים והרגשתי לבד- אבל כעת כשאתה משוחח איתי אני מרגישה טוב יותר. יש לי בעל". בהמשך, נוכל בהדרגה ובשלבים להעלות את עומק הרגש העולה בשיחות. כך אנו בעצם מלמדות אותו ומרגילות אותו לפתח את יכולותיו הרגשיות כבוגר- ולא כילד.
אפשרות נוספת לעורר את הבעל למקום רגשי בוגר, זה למשל להתייעץ איתו על התמודדויות רגשיות של הילדים. כעת, הבעל פוגש את העולם הרגשי- אבל הוא המבוגר האחראי- ולא יוכל להישאר ילדותי.
