אך אני מבקש לקרוא לחשיבה מחודשת ביחס לנורמה שהשתרשה בישיבות ובמוסדות החינוך ובקהילות הדתיות בהם ראשי הישיבה והרבנים מהווים כיועצים ומטפלים לעת מצוא מתוך רצון טוב וללא עלות.
אמנם מאז ומעולם היוו הרבנים אוזן קשבת ונתנו עצה הדרכה ועידוד לקהל עדתם אך מעולם לא ניסו להוות תחליף לרופאים או מרפאים לסוגיהם גם אלו שנתנו עצות מעשיות לא ראו עצמם כאנשי טיפול ולא נסחפו לצלול לתהומות הנפש.
בעידן בו השיח הרגשי הפך להיות מובנה בהלך הרוח התרבותי שלנו מטבע הדברים תלמידים צעירים היושבים בפני רבותיהם ללמוד תורה חכמה ודעת רואים בהם גם ככאלה שמסוגלים לתת מזור לנפש מיוסרת. וככל שהשיח בבית המדרש הוא אמוני רוחני ופנימי יותר, הופך הרב להיות מזה שמסוגל לפענח סוגיה רוחנית לכזה שראוי לפענח מצוקה נפשית סבוכה.
אמנם השפה והתכנים מאוד קרובים אך אינו דומה מי שיודע עקרונות יסוד רוחניים מופשטים למי שלמד והוכשר (במשך שנים) להבין את המבנה הנפשי על אין סוף הסתעפיותיו ויכולת למתן התערבות טיפולית רלונטית במצבים שונים. וכך מוצאים תלמידים, לא מעטים, הנמצאים בשלבי התבגרות נפשית ורוחנית סוערת של תהיות ביחס למקומם ודרכם בחיים, מטופלים שלא בטובתם ע"י מי שמעולם לא הוכשרו לכך. חלקם ניחנו או סיגלו את הגישה הפסיכולוגיסטית החיצונית כמו ההקשבה וההדהוד ואת ההנהונים הקלאסיים, אך זה רחוק מלהוות מענה רגשי רציני. יש ואחרי שיח זה נחוות הקלה רגעית, שהרי "דאגה בלב איש ישיחנה", אך מיותר לומר שמענה זה מגדיל את מבוכתם לטווח ארוך במקרה הטוב, ובמצבים לא מעטים זוהי תחילתה של טלטלה רגשית שתיתן אותותיה לשנים.
נורמה נוספת שלצערי אני פוגש בה רבות, תלמידים שפנו לרבותיהם או לרבני קהילתם במצוקה אישית או זוגית, בשלב ראשוני שטרם ברור להם מה עליהם לעשות ואם ואל מי לפנות, מתוך אמון ברבם נגשו לברר איך נכון להם למצוא מזור לסבלם, ונשאבו לשיחות טיפוליות אצלו, דבר שמעולם לא בחרו בו מרצונם החופשי והכרה ברורה.
תופעה עגומה נוספת שמצויה בקרבנו, רבנים שעברו קורסים ממוקדים בייעוץ או אימון וכיוב' (או כפי ששמעתי מרב בכיר שאמר לי שאת ידיעותיו המקצועיות לסייע לתלמידיו שואב מקריאת ספרים בזמנו הפנוי…) ובכך נוטלים על שכמם את מלאכת הטיפול לתוכי נבכי הנפש ללא יכולת להבין מה מעוללים הם לברי שיחם, מעין ניתוח לב פתוח ע"י מגיש עזרה ראשונה…
להבנתי, החלק היותר סבוך של התערבות טיפולית ע"י מי שאינו מקצועי, עשוי לנבוע מההעברה וההשלכה ההדדית שהם ליבת הטיפול הרגשי, דהיינו ; ללא כל שימת לב ומודעות כי כל שיח טיפולי רווי השפעות והשלכות הדדיות מעצם קיומו וכאשר לרב אין הכשרה מתאימה ממלא אינו מודע לתכנים שהוא סופג ומושפע מהם ומה הוא משליך בחזרה, ובכך הוא עשוי להישאב גם לתסבוכות מיניות. לפני כמה שנים אמר לי אחד מרבותיי הנמנה על גדולי הרבנים (איני מציין את שמו כי לא קיבלתי רשותו לפרסם זאת בכתב ), בעקבות זוג שקיבל "יעוץ זוגי" לקוי מרב קהילתם שכפי הנראה 'תרם' מאוד לגירושיהם, ביקשני לומר בשמו, כי רב שמטפל ללא שעבר הכשרה מקצועית מתאימה, הרי הוא כשופך דמים !
למיטב ידיעתי, כיום מרבית הרבנים עושים מלאכתם נאמנה ובאחריות, ברורה להם ההפרדה בין חובתם החינוכית להתוות דרך וכיוון רוחני לתלמידהם וכשנצרך גם מתן מענה מקשיב ומרגיע נקודתי, לבין חיטוט בנבכי נפשם המיוסרת, וכשהם פוגשים בקשיים רגשיים שהקשבה ועידוד אינם מטיבים את מצבם, מפנים מיידית לאנשי מקצוע ולא מתעטרים באצטלה לא להם. אין בדבריי חלילה לצמצם את מקומם של הרבנים, תפקידם רב הוא בבניין עוז החיים הרוחני באומה וטהרת הנשמה לקראת תיקון עולם, אך הטיפול הנפשי שייך לרובד אחר, ראשוני ובסיסי יותר, בבחינת דרך ארץ שקדמה לתורה.
פורסם בכיפה
