נושא זה כמובן נידון פעמים רבות בהדרכת החתנים והכלות אך על פי רוב ידגישו המדריכים את הקושי הפיזי – הטכני במידת מה, וכן את הקושי הרגשי, במאמר זה ברצוננו לבאר אתגר מסוג אחר שדומה כי הכינוי הראוי לו ביותר הוא האתגר התודעתי, קרי, הבנה ובירור של מושגים שונים הנוגעים בחיי אישות שהבנתם עשויה להיות שונה מהותית בין חיי הרווקות לחיי הנישואין. ננסה לברר כל שידינו מגעת את עצם הלגיטימציה לשיח על נושאים צנועים, את מקומו של הגוף, לחדד במעט את הבנתנו בנוגע לתפיסת היסוד של היצר המיני, מושג העונג והקדושה וכן תפיסת הצניעות ולהציע קריאת כיוון לשיח חינוכי – תורני בסוגיות אלו.
הלגיטימציה לשיח על נושאים שבצניעות
על אף שמאמרנו זה, ואף מאמרים רבים אחרים בספר זה יוצאים מנקודת מוצא מובנית מאליה כי השיח על הנושא הוא בבחינת תורה שמצריכה לימוד, חשוב לתת את הדעת על ציבור נרחב של זוגות שמבחינתם השיח על מיניות ושאר נושאים שבצניעות אינו טבעי וודאי שאינו מובן מאליו. זוגות רבים יושבים נבוכים כאשר הם נדרשים לשיח בנושא, ואף חתנים וכלות מרגישים נבוכים אל מול המדריך/המדריכה שבאים לעסוק איתם בתחום. מנגד, גם זוגות שהשיח אצלם פתוח ומאפשר אינם מייחסים זאת תמיד לעולם הדתי או התורני אליו הם שייכים אלא להיותם דתיים הפתוחים גם לחכמת העולם. לאלה גם לאלה חשוב לחדד את היות השיח על נושאים שבצניעות נובע מתפיסת עולם תורנית מובהקת: פרשיות התנ"ך עוסקות בסוגיות אלו בדיוק כשם שהן עוסקות במכלול הנושאים האחרים, סוגיות אלו על פי רוב נקראות ומתרגמות ככל פרשיה אחרת וחז"ל התייחסו במקומות רבים לנושאים צנועים אלו הן בהיבטים ההלכתיים שלהם והן בהיבטים של תפיסת העולם המחשבתית בנושא. מעבר לכך אנו רואים דוגמאות מעשיות לשיח, שתיים מהבולטות שבהם הם הסיפור הידוע על רב כהנא שנכנס תחת מיטתו של רב בשעת חיי האישות כחלק מתפיסת עולם של "תורה היא וללמוד אני צריך" ורב חסדא שמדריך את בנותיו לפני נישואיהן בפרטי הפרטים של מעשה האישות. אין ספק שמשהו בשיח הטבעי כפי שמצטייר מהמקורות שהזכרנו נקטע, ייתכן וזה בסיבת הגלות שגרמה לנתק בין האדם היהודי לבין כוחות החיים הטבעיים, בהשפעת הנצרות בסביבתה חיינו מאות רבות של שנים ואולי הדבר תלוי במורכבות הבסיסית של היצר המיני. בין כך ובין כך בחזרתנו לשיח טבעי בנושאים אלו איננו מאמצים תפיסות עולם חילוניות – פלורליסטיות אלא חוזרים למקורות הקדומים ביותר של תורתנו הקדושה.
היחס לגוף
חיי האישות מציפים במלוא עוצמתם את המקום של הגוף בתוך חייו של האדם. עד לרגע הנישואין, בפרט אצל בנות, קיימת פעמים רבות התחושה כי ההתייחסות אל הבת, נוגעת בעיקר לקוגניציה שלה. הגוף נתפס פעמים רבות ככלי לנשמה וככלי בלבד, וככזה ההתייחסות אליו מזולזלת במידה רבה. לעומת זאת עם נישואיה נחשפת הכלה יחד עם חתנה למכלול הלכות טהרת המשפחה וחיי האישות שמציפים שניהם יחד באופן משמעותי את מקומו של הגוף כחלק ממכלול של עבודת ה'.
עבודת ה' שהגוף שותף לה היא חלק מתהליך של גאולה, כפי שמציין הרב קוק זצ"ל באחת מאמירותיו המפורסמות: "גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש". גם ר' נחמן מברסלב חיזק מאוד עניין זה ובליקוטי מוהר"ן (תורה כב) הוא מציין כי: "וזה בחינת מבשרי אחזה אלוק, מבשרי דייקא, היינו על ידי בשר הגוף יחזה אלוק, היינו השגות אלוקות…" עבודת ה' כוללת במהותה גם את עבודת ה' באמצעות הגוף. הגדיל לעשות הרב סולובייציק שבמאמרו 'וביקשתם משם' הגדיר את ההלכה כ"תורת הגוף" ואמר כי בכך אתה מוצא את גדולתה: "על ידי קידוש הגווייה היא יוצרת חטיבה אחת שלמה של אדם פסיכוסומאטי העובד את יוצרו ברוחו ובגופו ומעלה את החיה למרומי הנצח".
הן הלכות טהרת המשפחה על פרטי פרטיהם והן חיי האישות מביאים בעוצמה את המקום של הגוף כחלק ממכלול של עבודת ה'. פרטי הלכות הטהרה: בדיקות הטהרה וההבנה כי המראה על העד בכוחו לקבוע מציאות רוחנית של טומאה וטהרה, ההכנות המדוקדקות לטבילה, תשומת הלב לסימנים המבשרים את הופעת הווסת וכן הלאה הם בבחינת "מבשרי אחזה אלוק" כפשוטו. גם חיי האישות נותנים משנה תוקף לעבודת ה' דרך הבשר בפרט בהיותם מוגדרים כמצווה – מצוות עונה. אין ספק כי חינוך נכון ליחס לגוף, הבנה כי לגוף יש מקום בעבודת ה' והוא לא רק נספח לה – יכולים לתרום רבות למציאות שלמה יותר בתוך חיי הנישואין.
בירור מושג היצר
עבור זוגות רבים ובפרט עבור כלות חיי האישות מציפים לראשונה את עוצמתו של היצר המיני. חוויה זו עלולה להיות מטלטלת כיוון שפעמים רבות היצר המיני נתפס כ"יצר הרע" וכחלק השלילי בנפש, ומאמצים רבים מושקעים במאבק מולו. הבנה מעמיקה של משמעות היצר יכולה ללמד כי החלוקה הדיכוטומית בין יצר הטוב ליצר הרע בהקשר המיני אינה הכרחית. הן ההיבטים השליליים של היצר והן היבטיו החיוביים יסודם מאותו כח חיים שבנפש המניע את האדם לפרות ולרבות, לבנות משפחה וגם לשאת ולתת והוא ככל הנראה אחד הכוחות המרכזיים המניעים את החיים. הבנה זו עולה בבירור מהסוגיה התלמודית המתארת לנו את ביטולו של יצר עבודה זרה וניסיונם של חכמים למזער את היצר המיני. על פי לשון הגמרא, לאחר שמתקבלת ההסכמה האלוקית לביטול היצר, יוצא גור של אש מבית קודשי הקודשים, ואומר הנביא לישראל: "היינו יצרא דעבודה זרה". השאלה המתבקשת היא מדוע נמצא יצר עבודה זרה במקום הקדוש ביותר? אומר ר' צדוק הכהן מלובלין:
כפי המעלה והשלימות שיש לאדם כך יש לעומתו חסרון כנגדו ממש כפי ערכו. כי מימות חטא אדם הראשון הכל מעורב טוב ורע וזה לעומת זה שעשה אלהים הם בערבוביא. וכל שיש בו חסרון עצום הוא כלי גם כן לשלימות מופלג אם יזכה… ובהיות יצרא דעבודה זרה שליט היינו להיות אור הנבואה נגלה אז להיות רואה בעין מראות אלהים מזה נמשך יצר הרע לעשות אלהים אחרים הנגלים לעין.
בין אם מדובר ביצר עבודה זרה ובין אם מדובר ביצרא דעריות כוחו של היצר הוא אחד: במעלתו החיובית הוא יסוד הנבואה (כאשר מדובר ביצר ע"ז) והכח המחבר בין איש לאשתו (כאשר מדובר ביצר המיני), בעוד שבמעלתו השלילית הוא יסוד העבודה הזרה ויסוד הפריצות המינית להיבטיה השונים. אם כך עבודתו של האדם אינה לבטל או להעלים את היצר הרע, אלא לנתב את עוצמתו להיבטיו החיוביים ובפרט להעצמת הקשר בין בני הזוג. נוסף על כך יש לתת את הדעת על כך שעל פי רוב עוצמתו של היצר מבטאת את עוצמת כוחות החיים שיש באדם שהרי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". דומה כי ככל שנעמיק להתבונן בהיבטים אלו של היצר המיני, וניטיב לבנות כלים כיצד לעבוד עם הכח הזה בנפש, הן ההתמודדות עם אתגרי דורנו בתחום המיני והן ההתמודדות עם המעבר לחיי נישואין כפי שתואר בתחילת דברינו תהיה נכונה יותר.
עונג
הבנת ערכו של היצר כיסוד המניע של החיים חיונית אך אינה מספקת. חיי אישות קשורים גם ביכולת להתענג. העונג הוא יסוד אינטגרלי במעשה, כאשר בלעדיו, חיי האישות יכולים אולי להתקיים אך הם חסרים את החיות שמזינה אותם. עם זאת היכולת להתענג פעמים רבות חסומה בפרט אצל נשים. גם כאן, כפי שהקדמנו, ניתן לזהות סיבות שונות לקושי זה: פערים של ידע או תקשורת בין בני הזוג או בין האשה לעצמה, או חסימות רגשיות, אך לא פחות מכך ניתן לזהות נשים שהיכולת להתענג חסומה אצלן דווקא בהיבט התודעתי. העונג מבחינתם נתפס כדבר נמוך ומנותק מרוחניות, ובעוד שהם שואפות לחיים של קדושה ולבניית עולמות של רוח, היכולת להתענג מדבר גשמי לכאורה כחיי אישות מאוס בעיניהן.
יש לברר אם כן את מושג העונג וערכו הרוחני. הגדרת העונג לפי ר' צדוק הכהן מלובלין היא שלימות: "כי אם יחסר מה אינו עונג", הרב קוק מרחיב על חשיבות העונג הרוחני והגשמי – כגורם רב משמעות המרחיב את כוחות החיים: "המזון החומרי, גם הוא מצורף הוא בהשלמת פעולותיו, עם הטעם הטוב, הריח העדין וצהלת הנפש המכשיר את כח החיים להתרחב ולהתעלה. וקל וחומר הדברים במזון הרוחני…". תכלית העונג היא להגיע למעלת "והתענג על ה'" – עבודת ה' אינה עבדות שתכליתה להסב צער חלילה אלא עבודה שיסוד העונג מוטבע בתוכה. הגמרא מחברת ציווי זה לעונג שבת: "והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך. עונג זה איני יודע מהו, כשהוא אומר וקראת לשבת ענג, הוי אומר: זה ענג שבת. – במה מענגו? – רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר: בתבשיל של תרדין, ודגים גדולים, וראשי שומין." מתקנות עזרא לאכול שום בערב שבת כי השום מרבה הזרע וליל שבת הוא זמנה של מצוות עונה. נמצא שהעונג הפיזי בשבת: המאכלים המשובחים וחיי האישות הם מבוא לעונג הרוחני בבחינת "והתענג על ה'". משימת האדם אם כן היא לחבר את יסוד העונג שבנפשו אל מקורו האלוקי. יחד עם זאת יש להדגיש כי על מנת להגיע למעלה זו חיוני לתת מקום לחוויית העונג האנושית הפשוטה.
בשונה מעניינים אחרים בעבודת ה' בהם על פי רוב באים לידי ביטוי רק המימדים הנפשיים, הקוגנטיביים והרוחניים של האדם (כתפילה, לימוד תורה ושאר מצוות), חיי אישות כורכים בתוכם חיבור בכל המימדים – פיזי, נפשי ורוחני. העונג הוא המבוא לשלמות החיבור. העונג הגופני יוצר את חווית הדבקות הנפשית וממילא מהווה מקום להשראת שכינה.
קדושה –
קדושת הברית היא תמצית קדושתם של ישראל, אומר ר' צדוק הכהן מלובלין. ואכן, זוג צעיר הבונה את דרכו, רוצה על פי רוב לבנות את חייו בקדושה ובטהרה. אך מהי בדיוק הגדרת הקדושה וכיצד מביאים אותה לידי ביטוי בחיי הנישואין, הוא אינו תמיד יודע. פעמים רבות הרצון לקדושה מתפרש כפרישות והימנעות, צמצום כוחות החיים בבחינת "קדושים תהיו – פרושים תהיו". ברור לכולם כי המחירים של תפיסת עולם זו בפרט בראשית חיי הנישואין גדולים. האם ניתן לחיות ולחנך לחיים של קדושה שנובעת מתוך החיים ואינה מתנגדת להם? דומה כי יש לברר היטב את מושג הקדושה ככל שידינו משגת ולכל הפחות לתת קריאת כיוון חינוכית – תורנית ברורה בנושא זה.
למושג קדושה יש שתי משמעויות: פרישות וייחוד. איש המקדש את אשתו תחת החופה פועל בכך שתי פעולות הופכיות – משלימות: מחד הוא מפריש אותה משאר הנשים, היא אינה כמו כולם, היא אסורה על כולם. אך בד בבד הוא מייחד אותה לעצמו. גם הקב"ה המקדש את עמו ישראל לו לעם במעמד הר סיני פועל פעולה כפולה זו, מבדיל אותם משאר העמים ומייחד אותם לו לעם. הבנה זו במושג הקדושה מחייבת אותנו להעמיק בחשיבות החיבור והייחוד בין בני הזוג כתנאי להחלת הקדושה. הקדושה אם כן אינה רק בזהירות ובפרישות מן היצר המיני אלא בהעצמת הדבקות הזוגית, וכפי שכתב בספר "משכן ישראל": "מצוות עונה מחייבת שירכז אדם את כל כוחותיו, השכליים, הנפשיים והגופניים ויאיר בכולם יחס ואהבה והתאחדות גמורה לאשת בריתו. כל חולשה ורפיון בצירוף כל כוחות האדם והתעוררות שלמה ליחס ואהבה – הרי זה חיסרון ופגם במצווה".
מלבד העצמת החיבור בין בני הזוג, החלת הקדושה תלויה גם בהצנעת חיי האישות מעין כל, כפי שיתבאר מייד.
צניעות
המושג האחרון אותו נשתדל לברר הוא מושג הצניעות. זוג שהתחנך על מושג הצניעות, עלול להתקשות לחוות את המעבר לחיי אישות. הצניעות עלולה להיתפס אצלו ככיסוי והסתרה יחד עם איפוק עד כדי הדחקה בכל הנוגע ליצר המיני. פעמים רבות מתלווה לכך גם הימנעות משיח על הנושא בכלל, ובין בני הזוג בפרט. ברור כי תפיסה כזאת מקשה מאוד על הכניסה לחיי הנישואין בצורה תקינה ועלולה לגרום לסיבוכים לא פשוטים.
הצניעות היא ראשית לכול תכונת נפש והיא יסוד הקשר בין האדם לא-לוהיו. מיכה הנביא מציין שלושה עקרונות במענה לשאלה מה ה' דורש מאִתנו: "…עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכם עם אלוקיך" (מיכה ו, ח). את המילים "והצנע לכת" מפרש הרד"ק: "והצנע לכת הוא ייחוד האל ואהבתו והוא דבר המסור ללב והוא דבר צניעות…". הצניעות היא אפוא בראש ובראשונה יצירת מרחב אינטימי מקודש בין האדם לא-לוהיו. עבודת ה' בכלל היא דבר צנוע, התחוללות פנימית, המסורה ללב ובאה לידי ביטוי אך ורק במרחב זה; תפילה לדוגמה היא דבר שבצניעות, ולכן ראוי לה להיאמר בלחש, כפי שאכן מחייבת ההלכה. הצנעת הדבר מעין כל היא המאפשרת את גילויו כלפי פנים.
מושג הצניעות מרמז על החובה לשמר מרחב אינטימי מוגן – ראשית, בין האדם לא-לוהיו, ומתוך כך בין איש לאשתו, ואם כן הצניעות אינה רק הסתרה וכיסוי – אלא יצירת מרחב בו יכול להתחולל קשר אינטימי. מרחב כזה חייב אמנם להיות מוצנע מעין כל, אך דווקא הצנעת הדבר היא זו המאפשרת את קיומו בעוד שלהסתרה בלבד אין שום משמעות. הצניעות אינה נוגדת אפוא את הגוף ואת המיניות אלא מאפשרת את קיומם ומעצימה אותם. ניתן לראות עיקרון זה בא לידי ביטוי אצל הרמב"ם בהלכות אישות בו מחד הרמב"ם מתיר לאדם לעשות במסגרת חיי האישות מה שירצה: "אשתו של אדם מותרת היא לו, לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה" אך מאידך הוא מדגיש כי הצנעת הקשר מעיני אחרים היא דרישה מהותית שבשום אופן לא ניתן לוותר עליה: "ואסור לאדם לבא על אשתו בשווקים וברחובות או בגנות ובפרדסין אלא בבית דירה, שלא יראה כזנות וירגילו עצמם לידי זנות, והבועל את אשתו במקומות אלו מכין אותו מכת מרדות". חשיפת הקשר לעיני אחרים היא פגם במהותו, ולכן חיונית על מנת לשמר את מעלתם וקדושתם של חיי האישות. הצניעות הכרחית אם כן כמאפשרת ומגלה ולא רק כמסתירה ומכסה.
סיכומו של דבר
ניסינו אם כן לתת תמונה כוללת ככל הניתן למושגי יסוד בעולם היהודי שיש לבררם היטב עם ראשית חיי הנישואין ואף קודם לכן. העמקה ולימוד של עקרונות אלה עתידים בעז"ה לבנות בניין איתן בנפש – בניין שהוא בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה – יסודות איתנים בארץ יחד עם שאיפה והתרוממות לגבהי מרום. יהי רצון שיהיו הדברים מקובלים ורצויים לפני אדון כל.
פורסם ספר "משפחה מפעל חיים", בעריכת חיים ברנסון, הוצאת ידיעות ספרים התשע"ט
