חשבתי לתומי, שנושא האהבה כל כך ידוע ונדוש, שממש מיותר לכתוב עליו. כמעט בכל פגישת ייעוץ, אני מגלה את ההיפך הגמור. לכן אני מנצלת את ההזדמנות להעיר (מתרדמה) ולהאיר את הנושא , לכל מי שעדיין לא יודע כיצד להגיע לאהבה, שכל כך מייחל לה. מתפללת שכל שינוי לטובה שיתהווה בין בני זוג בעקבות המאמר, יקדם את בניין ביתם ובעקבותיו את בניין המקדש החרב, בינתיים.
הפוליאמוריה – פרסום של כנס באחת האוניברסיטאות על "הפוליאמוריה" הניע אותי לכתוב את הדברים כאן. לא מעט התלבטויות קודמות להצפת נושא כזה בשיח ציבורי. שיח על סטיות ותופעות כגון אלו הוא לא פשוט, זיהום המרחב הציבורי, העלאת נושאים שהצניעות יפה להם וכהנה וכהנה סיבות להימנעות מהצפת העניין.
מדברים על תפיסה מינית בריאה, על יחס נכון לחיי אישות, על מושגים של הנאה, עונג, קדושה, ושמחה בקשר הזוגי – והרבה פעמים שאלים – איפה זה מתחיל? האם אנחנו יכולים לשים את האצבע על שלב מסוים בו מתחילה להתעצב התפיסה שלנו ביחס לכלל הנושאים החשובים הללו?
כבר עברת את ההריון, אפילו שלב החיתולים מאחורייך, את מסיבת חנוכה בגן ואת העליה לכיתה א'. מסיבות סידור וחומש כבר הסתיימו ואת כבר באולפנה, וכאילו לא להאמין איך שהשנים עוברות... ויום אחד היא מתייצבת בבית עם בחור חייכן, קצת מתבייש, מאחוריה – ואמא- אבא תכירו.. בשעה טובה הבת שלך או-טו-טו מתחתנת..
לפני כמה שנים קיבלתי ערב אחד שיחת טלפון אנונימית שהתנהלה בערך כך: "שלום, את יכולה בבקשה להמליץ לי על סקסולוג?", עניתי: "כן, בשמחה, אבל אולי תכווני אותי קצת, מה בדיוק צריך? מה הבעיה?", והיא ענתה: "לא, לי אין בעיה, בעלי אומר שיש לי בעיה(...) שאין לי אף פעם חשק"..
סערות יום המשפחה 2019 שככו מעט (...) אך דווקא לאחר הסערה הגדולה, ותוך כדי שאנו מצויים בעיצומו של משבר שנראה כי אין דומה לו במוסד המשפחה – כאשר דומה כי כל אושיות היסוד המרכיבות את המושג היקר הזה כמעט ומתפרקות, וכאילו עוד רגע אדם שידבר על משפחה של אבא – אמא – וילדים יהפוך להיות הזוי; הגיע הרגע להתבונן על כמה אמיתות יסוד: שאלת למה משפחה, נאמנות, נישואין כברית והחלת הקדושה לתוך הקשר הזוגי.
מדי פעם אני שומע את הטענה הזו: נמאס לי לגדל 4 ילדים קטנים ובעל. לעתים, אישה מתלוננת על כך שבעלה ילדותי. צריך לדאוג לו. שיקום. שילך לישון. שיאכל. שיתקלח. שיצא לעבודה. מרגישות בדידות. אין שותפות. "גם אני צריכה שיחזקו אותי לפעמים. שיקשיבו. ובכלל- אין כאן זוגיות"...
לאה התבוננה במראה. הדמות העייפה שהשתקפה ביטאה את תחושת העומס המציפה אותה. להיכן נעלם משב הרוח המרענן שליווה אותה כשחזרה בתשובה? תחושת ההתחדשות שכה התחברה אלי'ה? הדריכות וההרפתקנות שליוו אותה במסעה הרוחני?
גלילה לראש העמוד