זכינו שקיום חיי האישות ביהדות הינו "מצוה" ממש, כך שהיצר הבסיסי באדם מתברר כדבר חיובי, כדבר נעלה, נשגב ביותר. מצוה זו הנקראת "מצות עונה" מחייבת אותנו להגיע לחיבור אינטימי עם בן/בת זוגנו מתוך מחויבות מצד אחד ומתוך רצון והשתוקקות מאידך.
מול חיי האישות הנעשים בקדושה ובטהרה, עומדת תרבות שנותנת דרור ליצר, שאינה עוסקת במחויבות, שאין לה גדרי צניעות.
מול עולם מתירני כזה אנו פועלים בשתי דרכים:
הדרך הראשונה היא דרך של 'סור מרע' – עלינו לשמור למשל על גבולות ברורים במקומות העבודה: קשר ענייני ביחסי העבודה בין גברים לנשים, שמירת העיניים, שימוש באינטרנט מוגן, ונאמנות לכללי ההלכה של צניעות ודיני ייחוד. ואם נרצה לגדל ילדים בקדושה – עלינו לעלות קומה, ולתת גם דוגמא אישית.
הדרך השנייה היא דרך של 'עשה טוב' – תפקידנו כבני זוג ליצור בחכמה את המקום שלנו. מול העולם המתירני נציב לעצמנו בחוכמה פנימית מקום של עונג וקדושה.
האישה, בחכמת הנשים השמורה רק לה, תרצה ליצור אווירה ביתית, אינטימית וחמה, ולהעביר לבעלה שֶדֶר ברור שהיא כאן תמיד בשבילו, והאיש מחזיר לה כמידה זו, ומעניק לה את אהבתו ושמחתו. ומתוך המעשים נמשכים הלבבות.
אנחנו בוחרים בקדושה – המיניות שלנו איננה מציאות שהלבבות שלנו "גסים" בה – אלא היא דבר מיוחד, קדוש, נשגב, וייחודי לנו כבני זוג.
מצוות עונה – אז והיום
"ועונתה לא יגרע" – חז"ל יוצאים מנקודת הנחה שהאישה זקוקה ומשתוקקת לקשר האינטימי יומיומי, לכן מצוה זו באה להגדיר לבעל את חובותיו כלפי אשתו, ובעקבות דברי חז"ל ההלכה מגדירה מקרים יוצאי דופן בהם הוא אינו חייב בקיום היחסים בתדירות יומית. כמה מציאות זו נראית רחוקה… כיום המצב שונה בתכלית מהמציאות שהייתה קיימת בימי חז"ל.
הסיבות לכך רבות ושונות: גיל הנישואין הולך ומתאחר, כך שבימינו עוברות שנים (לעיתים – שנים רבות) מרגע הבשלות המינית ועד לחתונה. עובדה זו גורמת לעיתים ליחס מורכב ופחות 'זורם' כלפי המיניות. התפתחות הטכנולוגיה וחיי המודרנה אפשרו לאשה עיסוקים ותחומי עניין רבים מחוץ לכתלי ביתה, כך שאורו של החשק הטבעי מתעמעם. נוסיף על כך שהמוחצנות שואבת מכוחותיהם של התמימות ושל הטוהר, וכך נפגע בחשק הטבעי. האם אכן עדיין 'אני לדודי ודודי לי'?
עומס החיים של העידן המודרני, תורם גם הוא לשינוי ההיסטורי ביחסה של האישה לקשר האינטימי. האישה מנותקת מהגוף שלה, היא לא מספיק מכירה, מרגישה ומחוברת לאיבריה הנשיים . האישה קורסת תחת מעמסת מטלות החיים השונות, יוצאת מהבית וחוזרת, ואת הצלילים של גופה היא איננה שומעת.
כל סגנון החיים בימי חז"ל היה שונה. האשה עסקה במשך רוב שעות היום בענייני הבית, וציפתה לבואו של האיש, שבזיעת אפיו הביא לחמו, ושב מהעיר או מהשדה לפנות ערב. חושך היה יורד בשעות מוקדמות של הלילה, וחשמל לא היה, כך שהאיש למד קצת לאור הנר, ואז הלך לישון עם אשתו עד סמוך לנץ החמה. וכך ערב אחר ערב.
ואילו היום – האישה שותפה בפרנסה ועוסקת בענייני החוץ, כאשר למציאות זו מצטרפת ההשפעה של העולם המערבי המודרני .זהו עולם של כוחנות, וכחנות, ודעתנות. הקשר המיני ויצירת אינטימיות מבקשים את ההיפך – את הנחת, את הרכות, את הנתינה, את ההתמסרות. מהמקום הזה האישה צריכה ללמוד להתחבר לנשיות שלה,
וכך, בימינו נוצר מצב בו פעמים רבות האישה אינה משדרת צורך אמתי באינטימיות, כאשר הבעל זקוק יותר לקשר הגופני ולידיעה שהדלת פתוחה לכך מכיוון שהוא אינו תשוש מעבודות של עמל כפיים כבעבר…. והרעיה חמקה, עברה…
קיום מצוַת עונה היום – לחזור לטבעיות החיים
ההלכה מבינה את טבע האדם – ולכן היא מחייבת אותנו שלא להזניח את הנושא. להפוך אותו למשמעותי בבניין הבית שלנו. לעיתים נבנית מציאות מרחיקה – כל אחד עסוק בעצמו, מתפתח ואפילו יוצא לסדנאות מודעות.. והמרחק שנוצר מביא אתו תסכול, מטענים קשים ואמון שנפגע. לעיתים רק אחד מבני הזוג מזניח את הנושא, והשני נשאר פגוע וחשוף לעולם המתירני שבחוץ. מצוות עונה באה להדגיש שיצירת העולם האינטימי זו משימה לשניכם. זה שייך לשניכם. וחס וחלילה – אף אחד לא "עושה טובה" לשני.
זהו ערוץ תקשורת שנותן בטחון בבית, ברכה בבית, ונותן בטחון וחוסן לילדים, וגם משליך הלאה על האושר העתידי שלהם, על השלבים בהם הם יחפשו את בן/בת זוגם, ואף משדרג את המציאות הרוחנית העתידית שלהם.
מצוות עונה מלמדת: הקשר המיני זו דרך להתקרב אחד לשני, לחיות חיים בטוחים וטובים יותר, להעניק. וחס ושלום זה לא עניין של חשבונות, אסור שזה יהיה נושא למיקוח ולא דרך להשיג דברים. זו מתנה שנתן לכם הקב"ה, שרק יחד תוכלו לממשה.
מצוות עונה הופכת את הקשר האינטימי לנוכח בחיים (אם לא היתה מצווה שמחייבת אותנו, בעומס החיים, היינו נפגשים אולי פעם בחודש…).
זה סוד
במציאות של היום הנושא האינטימי יותר מדובר. יש סדנאות, מודעות, הרצאות. הדברור הוא נכון. אבל זה גם מעיד על כך שאנו זקוקים לליווי, לעצה. משהו ביחס הטבעי שלנו לנושא השתבש במרוצת הדרך. נסו יחד להחזיר את היחס הטבעי לחיים שלכם.
דבר זה דורש מחויבות, השקעה, הקשבה. זה דורש להתבונן פנימה: חס ושלום לא להיות עסוקים בהשוואות – כי מה שנכון לכם, זה הדבר שהכי מתאים לכם!
החיים האינטימיים הוא המקום היחיד בו לא נהיה מקובעים סביב השגיות או מדדים שונים. אין בו נראות, ולא תקבלו עליו שום תעודה. זהו סוד – והסוד הזה שייך רק לכם!
